
מסך העשן
מי אשם בעשן שריפות הפסולת המיתמר מעל יהודה ושומרון? מעטים חקרו מה באמת עומד מאחורי משבר הפסולת.
משבר הפסולת ביהודה ושומרון איננו סניף של הסכסוך הישראלי–פלסטיני אלא ביטוי מובהק לדפוסים הקיימים במדינות העולם המתפתח שהרשות הפלסטינית היא חלק ממנו: כשלי משילות ושחיתות מבנית. בעיה זו פוגעת בראש ובראשונה בתושבים הפלסטינים עצמם, אך גם חוצה גבולות ומשפיעה על אזרחי ישראל ועל המערכת האקולוגית כולה.
- עריכה
- עורך הדו"ח – ברק ורקר
- עריכה לשונית
- חנה פורטגנג
- עריכה גרפית
- חמוטל לורנס
- צילומים
- איתן מרגלית – מחלקת קרקעות שומרון
- יאשיהו גז – מחלקת קרקעות בנימין
- רועי דרוקר – מחלקת שטח תנועת רגבים
- נפתלי סוכות
תוכן הדוח
תמצית מנהלים
עמודים 4–6
דו"ח זה מציג לראשונה תמונה מקיפה של בעיית הפסולת הביתית ביהודה ושומרון ומתמקד באחריות הישירה של הרשות הפלסטינית למשבר. לאורך מאות קילומטרים של מרחב בנוי ופתוח מתועדים אתרים פתוחים – חלקם עצומים – שמושלכת ומוצתת בהם פסולת ביתית מעורבת: מזבלות פירטיות לצד יישובים, שרפות תדירות היוצרות ענני עשן חוצה גבולות, וערמות פסולת שפוגעות בקרקע ובמי התהום. הקטלוג שבליבת הדו"ח מתעד 52 אתרים מייצגים ממאות שנסקרו, והוא מציג מפגע שאין חבל ביהודה ושומרון שהוא נעדר ממנו: ערמות פסולת פתוחות, שרפות חוזרות ונשנות ופריקת שפכים על ידי ביוביות לתוך מזבלות – תופעות המשקפות דפוס עקבי של השלכה, הזנחה והיעדר תשתיות מוסדרות או פיקוח. דפוס זה איננו ייחודי לרשות הפלסטינית, כי אם משותף למדינות ולישויות מתפתחות (עולם שלישי). מפרק לפרק ומפרט לפרט הולכת ומתבררת עובדה זו.
ממצאים מרכזיים
- היקף המשבר: מדי שנה נשרפים ביהודה ושומרון כ־422 אלף טון פסולת מעורבת, תרומה ישירה ל־43% מהפליטות המסרטנות ול־27% לערך ממקרי המוות המוקדם מזיהום אוויר בישראל.
- כשלי הטיפול המוסדר: גם אתרי סילוק הפסולת המוסדרים שנבנו בסיוע בין-לאומי – כמו זהרת אל־פינג'אן ואל־מיניה – הפכו בעצמם למוקדי מפגע, בשל הצטברות תשטיפים, שרפות, דליפות לוואדיות וקריסות מסוכנות.
- תרבות סביבתית ירודה: סקרי שטח ותקשורת בשכם ובמקומות נוספים מצביעים על שיעורי השלכת פסולת גבוהים ביותר, על גבייה חלקית בלבד על שירותי פינוי, ובכלל על ניהול סביבתי כושל המאפיין מדינות מתפתחות.
- רווח פוליטי: במקום להפעיל מערך פינוי מוסדר הרשות הפלסטינית מתירה הפעלת אתרים פירטיים ומשתמשת במשבר כבמנוף להאשמות נגד מדינת ישראל, האשמות המסיבות לה רווחים בזירה הפנימית והבין־לאומית.
מסקנות
משבר הפסולת ביהודה ושומרון איננו סניף של הסכסוך הישראלי– פלסטיני אלא ביטוי מובהק לדפוסים הקיימים במדינות העולם המתפתח שהרשות הפלסטינית היא חלק ממנו: תרבות סביבתית קלוקלת, כשלי משילות ושחיתות מבנית. בעיה זו פוגעת בראש ובראשונה בתושבים הפלסטינים עצמם, אך גם חוצה גבולות ומשפיעה על אזרחי ישראל ועל המערכת האקולוגית כולה. הפרק האחרון של הדו"ח כולל הצעה ראשונית לשינוי פרדיגמה: התערבות ישראלית יזומה לטיפול במפגעי הפסולת לנוכח הִרִיק הסביבתי שהרשות הפלסטינית מותירה בו את האזור.
ממצאים בולטים
422,000 טונות פסולת נשרפת באס"פים פלסטינים בשנה
27% ממקרי התמותה בישראל שנגרמו כתוצאה מזיהום אוויר מקורם בשריפות פסולת ביהודה ושומרון
כ-1,300 איש מתים מדי שנה כתוצאה מזיהום אוויר שמקורו ביהודה ושומרון
2 מטמנות מוסדרות לפסולת פלסטינית ביהודה ושומרון
למעלה מ-500 אתרי פסולת פירטיים נסקרו ברחבי יהודה ושומרון
52 אתרים פירטיים מייצגים מוצגים בדו"ח זה
בסקר שנערך בשכם 70% מהנשאלים ענו כי הם משליכים פסולת
24% מחסור בקיבולת כלי רכב לפינוי פסולת במרחב הכפרי הפלסטיני ביהודה ושומרון
0.1% הוצאה ממשלתית על הגנת הסביבה ברשות הפלסטינית
הקדמה
עמודים 7–9
בנובמבר 2024 פרסמה עמותת ירוק עכשיו את דו"ח "זיהום חוצה גבולות", מסמך מקיף בנושא מפגעי סביבה שמקורם ביהודה ושומרון. דו"ח זה דן בהיבטים רבים והוא מחזיק פרקי רקע חשובים, סקירה של המפגעים המרכזיים והמלצות לטיפול בהם.
אולם עם כל היקפו ועומקו של דו"ח זה, נושא אחד לא קיבל את מלוא תשומת הלב הראויה לו: מידת הקשר והאחריות של הרשות הפלסטינית לאותם מפגעים. המסמך שלפניכם בא להשלים חוסר זה. רבים העדיפו לחשוב שאם יתעלמו מן הגורמים העיקריים למשבר הפסולת ביהודה ושומרון – הרשות הפלסטינית ותושביה, ייפתרו הבעיות מאליהן. ואולם ניסיון להתמודד עם התסמין - בעיית סילוק הפסולת הפלסטינית, בלי להישיר מבט אל מקור הבערה, לא יצלח. אף שאתרי הפסולת מצויים בכל פינה ביהודה ושומרון, הרובד הנראה אינו מגלה הכול: סוגיית הפסולת ביהודה ושומרון היא כערמות הפסולת עצמן – שכבות המונחות על גבי שכבות אחרות – וכמוהן יש בהן בעיות בוערות יותר ופחות. מארג האינטרסים רחב, ורבים הם הגורמים המרוויחים מהיותו של חבל יהודה ושומרון החצר האחורית של מדינת ישראל. על כולם עולה הרשות הפלסטינית, המרוויחה גם מיצירת המשבר הסביבתי וגם מהתמשכותו.
את האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון מנהיגה ומנהלת הרשות הפלסטינית, אשר לפי דו"חות בין־לאומיים ופנימיים נגועה בשחיתות ובנפוטיזם ואינה רוצה לטפל בבעיות הסביבה בשטחה. לדעתנו יש לכך סיבה: הרשות הפלסטינית נמצאת תמיד בקצה לולאת האסון, היא תמיד כפסע מקריסה. ואולם אין זה כשל כי אם שיטה. הרשות הפלסטינית בנתה ומתחזקת נרטיב שלפיו לעולם היא איננה הגורם לרעתה ולרעת תושביה. תמיד יהיו אלה אחרים, ועל כולם – מדינת ישראל. הדרישה מן העולם שיציל אותה מכל פגע המתרגש עליה אינה אלא בקשה כי העולם שוב יציל אותה מעצמה, והיא אכן מצליחה בכך שוב ושוב. סכומי הכסף שהשקיע העולם ברשות הפלסטינית לנפש – אין להם אח ורע בהיסטוריה, וחלק ניכר מכספים אלה מתגלגל בדרכים שונות לכיסי האליטה השולטת ברשות הפלסטינית.
חשוב להבהיר: דרך התנהלות זאת איננה ייחודית לרשות הפלסטינית דווקא; כך נוהגות מדינות וישויות מתפתחות בכל העולם, אלא שאם נשפוט לפי תוצאות מסעות גיוס הכספים שלה, הרשות הפלסטינית מיטיבה לשחק את משחק קשייה וזכויותיה טוב יותר מכל גורם אחר. למאפיין חשוב זה – היות הרשות הפלסטינית חלק מן העולם המתפתח – מוקדש הפרק השני בדו"ח. נספח 2 בסוף הדו"ח מבסס ומעמיק את הטיעון בהציגו מקבילות מן המזרח התיכון, מאפריקה ומאסיה. אלא שנראה כי בשנים האחרונות הלכה הרשות הפלסטינית כמה צעדים רחוק מדי. האיומים, ההפחדות וקריאות המצוקה שדובריה התרגלו לפזר, ואחר כך לקצור את רווחיהם, איבדו מאמינותם וכתוצאה מכך גם מכוחם. כמעט בלי שאיש שם לב התמיכות הבין־לאומיות ברשות הפלסטינית הולכות ומצטמצמות. העולם, ובמידה הולכת וגוברת גם ישראל, החלו להתעייף מטענות המסכנות והקיפוח, שהן מסווה לשחיתות, לרשלנות ולציניות שבהן מנהלת הרשות הפלסטינית את ענייניה. ועדיין, מונעות מאינטרסים משל עצמן, העדיפו המדינות התורמות וגם מדינת ישראל להמשיך ולהדהד את המסר שהרשות הפלסטינית היא חלק מפתרון הבעיה, ולא הבעיה עצמה.
האם תחזיק התודעה שהתעוררה בישראלים רבים אחרי אירועי 7 באוקטובר 2023 – להבין את אחריות הרשות הפלסטינית ותרומתה לבעיות המקרינות על היבטים רבים של חייהם? זאת שאלה כבדת משקל ובעלת השלכות חשובות על מדינת ישראל ועל עיצוב פניה בשנים הבאות. המסמך שלפניכם אינו מתיימר לפתור את השאלה הזאת, אבל בכוונתנו להשתדל לפזר ולו במעט את מסך העשן המסתיר קשר אחד המסתעף מסבך קורי הרשות הפלסטינית: אחריותה למפגעי הפסולת שבשטחים שנמסרו לניהולה.
בליבת המסמך שלפניכם מובא "קטלוג" של אתרי פסולת ביתית לא־ מוסדרים ביהודה ושומרון. פסולת זאת, עם הפסולת האלקטרונית (פסא"ל), היא הבעיה הבוערת, ואין זאת מליצת לשון: אתרי הפסולת הפלסטיניים מוצתים שוב ושוב, אם כדי לפנות מקום לגלים נוספים של פסולת, אם כדי להפיק חומרים למכירה, אם כהרגל תרבותי, ולעיתים הם ניצתים ספונטנית עקב תחזוקה כושלת, אולם הסיבה האחרונה שהוזכרה נדירה, ועל פי רוב את האתרים הללו יש מי שמצית ויש מי שמאפשר הצתות אלה. כדי לטפל בתסמין יש להבין את הגורם שמסתתר מאחורי המפגעים: הרשות הפלסטינית ויחסה לטיפול בפסולת בשטחים שנמסרו לניהולה.
אכן, מסך העשן שהרשות הפלסטינית מסתתרת מאחוריו סמיך מאוד, וקשה לפוגג אותו. ובכל זאת המסמך שלפניכם ניצב על תשתית יציבה, על עובדה שאי אפשר להכחיש: פסולת פלסטינית מושלכת, מובערת ומוטמנת בכל רחבי יהודה ושומרון. שלושת הפרקים הראשונים עוסקים בעיקר בתיאור עובדה זו. בהמשך הדו"ח, בפרק הרביעי עד השביעי, מלוקטות עדויות – ישירות, עקיפות ונסיבתיות – המצביעות על הגורמים שמאחורי המציאות העגומה הזאת. הפרק השמיני מסכם את מעגל הרווח של הרשות הפלסטינית. הפרק התשיעי מעלה הצעה להתבונן אל מעבר לאופק המפגעים הנוכחי ופותח חלון לפרדיגמה אפשרית אחרת.
פרק ראשון: מפגעים וסיכונים
עמודים 10–23
פסולת אינה רק מטרד מקומי אלא מפגע סביבתי בעל השלכות בריאותיות חמורות ומסכנות חיים. זה שני עשורים ויותר מושלכת, מוטמנת ונשרפת ללא פיקוח בשטחי יהודה ושומרון פסולת פלסטינית – הכוללת אשפה ביתית, פסולת בניין, פסולת חקלאית ופסולת אלקטרונית. "לפי הערכות משרד מבקר המדינה, כ־422,000 טונות פסולת פלסטינית מעורבת [...] נשרפה באס"פים (אתר סילוק פסולת) לא מוסדרים, וכ־180,000 טונות ממנה נשרפו ב־77 אס"פים לא מוסדרים בעלי השפעה חוצת גבולות". 1
ההשלכות על האוכלוסייה ניכרות: "בשנים 2017–2022 התקבלו למעלה מ־50,000 דיווחים ממאות יישובים ישראליים [...] בכ־44,700 מהן דווח על ריח חריף; בכ־21,200 על קשיי נשימה; בכ־13,400 על צריבה בעיניים או במערכת הנשימה".2
על פי דו"ח משרד הבריאות מדצמבר 2024, אלפי מקרי מוות מוקדם בישראל בכל שנה מיוחסים לזיהום אוויר: "בין השנים 2015–2023 נרשמו בישראל בין 4,641 ל־6,166 מקרי מוות מוקדם בשנה כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר".3
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה מאוגוסט 2022: "כ־43% מכמות הפליטות לאוויר של חומרים חשודים או מוכרים כמסרטנים במצאי הפליטות של המשרד להג"ס לשנת 2021 ובמרשם הפליטות לסביבה לשנת 2021, מקורם בשריפה לא חוקית של פסולת עירונית בשטחים פתוחים בישראל".4 בהתבססו על נתונים אלו העריך מבקר המדינה כי כמות המזהמים שמקורם בשרפת פסולת ביהודה ושומרון היא כ־62% מסך כלל המזהמים משרפות פסולת בישראל בשנת 2022.5 זאת ועוד, שטח מדינת ישראל ללא יהודה ושומרון הוא כ־22,000 קמ"ר. שטח חבלי יהודה ושומרון הוא כ־5,800 קמ"ר – כרבע משטח מדינת ישראל וכחמישית מגודלה של ישראל רבתי. במילים אחרות, אם 62% מכלל המזהמים משריפות פסולת מקורם ביהודה ושומרון, משמעות הדבר היא כי שיעור הפליטות ליחידת שטח ביהודה ושומרון גבוה פי שלושה מהממוצע הארצי ויוצר נטל סביבתי ובריאותי בלתי מידתי.

דו"ח מבקר המדינה מצביע על כשלים של המנהל האזרחי ושל המשרד להגנת הסביבה בקידום פרויקטים סביבתיים. אומנם כשלים אלה ראויים לדיון, אך ההתמקדות בלעדית בהם בלי להתייחס למרכיב החשוב מכול – הרשות הפלסטינית – מונעת מציאת כל פתרון אפקטיבי.
פסולת וגאוגרפיה
מפגעי הפסולת מצויים בכל רחבי יהודה ושומרון, והשפעתם חוצה גבולות גאוגרפיים ומדיניים. עיקר המפגעים המדווחים נמצאים בבנימין ובמרכז השומרון. בצפון השומרון ובאזור יהודה הבעיה אומנם קיימת, אך קשה לקבל תמונה מלאה שלה בשל נוכחות ישראלית מצומצמת ומגבלות גישה לאזורים אלו. עם זאת דיווחים בתקשורת הערבית וברשתות החברתיות מעידים על הימצאות רחבה של מפגעים כאלה גם באזורים הללו.
הערה לפרק זה: החלוקה הגאוגרפית שבחרנו להשתמש בה; שומרון, בנימין ויהודה, אינה חופפת את החלוקה המוניציפלית הישראלית למועצות אזוריות וגם לא את חלוקת הנפות מטעם הרשות הפלסטינית. במקום זה בחרנו להשתמש בחלוקה המבוססת על תוכנית אב למטמנות פלסטיניות ביהודה ושומרון, המתאימה יותר לדיון העוסק בזרמי הפסולת ביהודה ושומרון. במפה המצורפת מסומנים שלושת אתרי הפסולת הפלסטיניים מצפון לדרום: - זהרת אל־פינג'אן (2007)
– שומרון - ראמון (לא הוקמה) – בנימין - אל־מיניה (2014) – יהודה

הטענה העיקרית שמשמיעים הרשות הפלסטינית וגורמים ישראליים רשמיים, ולפיה ריבוי התלונות בבנימין נובע מהיעדר אתר קצה מרכזי לקליטת פסולת פלסטינית, אינה חופפת במלואה את העובדות בשטח. בשומרון וביהודה פועלות שתי מטמנות מוסדרות: מטמנת זהרת אל־ פינג'אן ומטמנת אל־מיניה. על אף תחזוקתן הלקויה הן משמשות אתרי קצה הקולטים חלק ניכר מהפסולת באזורים אלו, ובכל זאת גם באזורים אלה פועלות מטמנות ומזבלות פירטיות רבות. עובדה זו מערערת על ההסבר המצומצם להיעדר של מטמנה בבנימין כגורם יחיד לבעיה. דו"ח מבקר המדינה המחיש במפה את הקשר בין תפוצת המפגעים ובין תלונות התושבים על השפעתם הרעה.

וכך ניתח המבקר את המפה: "מהמפה עולה התאמה בין האזורים ביו"ש שבהם בערו בשנת 2022 אס"פים לא מוסדרים לבין היישובים הישראליים שמהם קיבל המשרד להג"ס באותה השנה פניות לגבי השריפות באס"פים, פגיעה באיכות האוויר כתוצאה מהחשיפה למפגעי שריפות אלה ותופעות פיזיולוגיות".6
סקר מקיף שעשתה עמותת ירוק עכשיו מוכיח כי מפת המפגעים רחבה בהרבה ממפת הדיווחים של התושבים. אומנם דיווח הוא אינדיקציה חד־משמעית לקיומו של מתלונן, אולם היעדרו אינו מעיד על היעדר מפגע. ממצא זה מדגיש את החשיבות של מחקר עצמאי בשטח.

שומרון
השומרון, הגדול שבמחוזות יהודה ושומרון, מאופיין ברצף התיישבות ערבי ובהיעדר כמעט מוחלט של מגבלות תנועה על האוכלוסייה הפלסטינית. תנאים אלו, בהשוואה לשאר חבלי הארץ, יוצרים בסיס נוח לניהול זרמי פסולת יעילים. ואולם למרות תנאי הפתיחה המבטיחים כשלה בכך הרשות הפלסטינית.
מטמנת זהרת אל־פינג'אן: כשל תפעולי וסביבתי
בהתאם לתוכנית האב לטיפול בפסולת בשטחי הרשות הפלסטינית הוקמה בשנת 2007 בין עראבה לג'נין מטמנת הפסולת זהרת אל־פינג'אן. המטמנה נועדה להחליף אתרי פסולת פירטיים ולשפר את המצב הסביבתי והבריאותי, אולם היא כשלה כבר בשלב תוכנית האב, שכן בלי שהיא קולטת את הפסולת מכל הערים והכפרים שנועדה לקלוט אותה מהם, המטמנה חורגת חריגה של ממש מקיבולתה המתוכננת ומטפלת ב־1,400 טונות פסולת ביום.7 חריגה זו, עם היעדר מערכות טיפול מוסדרות לתשטיפים ולגזים, גורמת לזיהום אוויר ומי תהום חמור, להתפשטות מזיקים וחיות משוטטות ולסיכון מוגבר לשרפות. באוקטובר 2013 פרצה באתר שרפה גדולה, ובספטמבר 2022 אירעה שרפה נוספת, שהעידה על ליקויים חמורים ועל היעדר תקינות תפעולית.8

מקומו של האתר, בעומק תא שטח הנמצא בשליטה למעשה של הרשות הפלסטינית, מונע ביקורת ופיקוח מצד גורמים ישראליים ולמרות סיוע ומימון בין־לאומי תפעול האתר לקוי. עובדה זו משקפת כשל מתמשך של הרשות הפלסטינית באכיפת תקנים סביבתיים ובניהול תקין של המתקנים שבאחריותה.
מגפת האתרים הבלתי חוקיים
לצד מטמנת זהרת אל־פינג'אן המוסדרת, השומרון, בדומה לשאר חבלי יהודה ושומרון, סובל ממגפה של אתרי הטמנה בלתי חוקיים. על פי נתונים משנת 2020, כ־32% מהפסולת העירונית הפלסטינית מושלכת באתרים כאלה.9 אתרים אלה פועלים ללא פיקוח או טיפול ומשמשים מקור ישיר לזיהום אוויר, קרקע ומים. עצם קיומם הוא הוכחה לכשל של הרשות הפלסטינית באכיפת חוקיה שלה ולאוזלת ידה בכל הנוגע לטיפול בשירות המוניציפלי הבסיסי ביותר: סילוק פסולת מוסדר ובטוח.

בנימין
אזור בנימין הוא לב יהודה ושומרון, ובו מטרופולין רמאללה אל־בירה, המרכז האדמיניסטרטיבי והפוליטי של הרשות הפלסטינית. את האזור מאכלסים מאות אלפי ערבים וכ־170,000 תושבים ישראלים. בניגוד לשומרון, שטחי A ו־B שבניהול הרשות הפלסטינית מפוזרים יותר, ופיזורם מציב אתגרים תכנוניים ותפעוליים ממשיים לניהול תשתיות, ובכללן טיפול בזרמי פסולת. עם זאת עצם היותה של רמאללה המרכז השלטוני הופכת את בנימין לאזור שהרשות יכולה לכאורה להפעיל בו את סמכויותיה באופן היעיל ביותר.
מטמנת ראמון: כישלון פוליטי סביבתי
בתוכנית האב לטיפול בפסולת של הרשות תוכננה מטמנת ראמון במזרח בנימין, סמוך לשמורת טבע ואדי מכוך. המטמנה נועדה לשרת את מחוז רמאללה ואל־בירה ולהחליף אתרי השלכה פירטיים. עם זאת הפרויקט נתקל בעיכובים ממושכים ומחלוקות, ולמעשה הרשות הפלסטינית כשלה מלהקימו. בעוד בג"ץ דוחה התנגדויות ישראליות ופלסטיניות לסיכונים סביבתיים ולפגיעה בזכויות בעלות על הקרקע,10 מחלוקת מרכזית שלא יושבה מעולם עסקה בבלעדיות השימוש באתר. ישראל דרשה שהמתקן ישרת את כלל האוכלוסיות באזור, אך הרשות סירבה לכל שיתוף פעולה בטענה שצעד כזה משמעתו הכרה דה־פקטו בהתיישבות הישראלית. כישלון הרשות להקים את המתקן על אף סיוע ומימון בין־לאומי שהובטח מצביע לא רק על כשל ניהולי אלא על פוליטיזציה של נושא סביבתי חיוני. מבחינת הרשות טובים מפגעי סביבה על פני שיתוף פעולה עם ישראל.

האבסורד בטענת הרשות מתחדד כאשר משווים את המצב למטמנת אל־מיניה ביהודה, שבה מתקן דומה קולט פסולת מרשויות ישראליות, והפעלתו מתאפשרת במידה רבה בזכות רשויות אלו, שהן הגורם המשלם היציב ביותר.
ניגוד בין ההצהרות ובין המציאות בשטח
בינתיים הרשות הפלסטינית מחזיקה במקל משני קצותיו: מצד אחד היא טוענת כי יש הכרח להקים מטמנה לאוכלוסייה הפלסטינית, ובשל טענת היעדר שטחים מתאימים באזורים שבניהולה יש להקימה בשטח C, סמוך ליישובים הישראליים. מן הצד השני היא מסרבת שהאתר ישרת גם את האוכלוסייה הישראלית, אף שזאת האוכלוסייה שעתידה להתמודד עם הסיכונים הנלווים להקמת המטמנה. בעניין זה ציטטה סוכנות מען את ד"ר אל־קוואסמי, שר השלטון המקומי: "זהו אתר הטמנה חשוב, והמאפיין הבולט ביותר שלו הוא שיוקם באזור המסווג כ־C, מה שמשקף את הקפדת הממשלה לפעול באזור זה".11 וכך ניסחה רשות איכות הסביבה הפלסטינית (EQA) את אשמת ישראל בהקשר של מטמנת ראמון: "חשוב להדגיש כי התנגדות ישראל להקמת מטמנה מוסדרת במחוזות המרכז בגדה המערבית (מטמנה ראמון) היא הסיבה העיקרית שרשויות מקומיות רבות ומועצות שירות משותפות במחוזות המרכז נאלצות לשלוח את הפסולת שלהן למרחקים גדולים".12 כך גם סומן במפה המצורפת לדו"ח שהפיקה. עם זאת סקרי שטח מראים תמונה אחרת לחלוטין. בניגוד למפה

הנזכרת - בשומרון וביהודה, שיש בהם מטמנות מוסדרות, עדיין פועלות עשרות מטמנות ומזבלות פירטיות. אם הפתרון הוא אתר מוסדר, הציפייה היא שהאתרים הלא־חוקיים ייעלמו לחלוטין, אך זה אינו המצב, כפי שניתן לראות היטב ממפת סקר מפגעי פסולת שערכה ירוק עכשיו ביהודה.

יתר על כן, באותו דו"ח עצמו נטען כי חלק מן המטמנות הפעילות מוכרות, גם אם לא מוסדרות. אומנם מטמנה שאינה פועלת בהתאם לתקנים היא מקור לנזקים חמורים לסביבה, אבל מציאות שיש בה ריבוי מטמנות כאלה חמורה פי כמה וכמה. גם בנסיבות הקיימות, אילו ביקשה הרשות הפלסטינית לצמצם את הבעיה, לשיטתה שלה, היא יכלה להפנות את זרמי הפסולת לכמה אתרים שהיא מכירה בהם. לשם הדוגמה, מטמנת אל־מיניה המוסדרת על כלל מתקניה תופסת שטח של כ־276 דונם ומטפלת ב־1,300 טונות פסולת ליום, ולפחות למראית עין על פי התקן. בבנימין תופסות שטח דומה 19 מטמנות או מזבלות פירטיות (שהן רק מקצת מאתרי הפסולת באזור זה), והן מטפלות בפחות מ־170 טונות פסולת ליום ואינן עומדות בשום תקן.13
ב־13 בנובמבר 2022 שידרה רשת אל־ערביה כתבה העוסקת באתרי פסולת בוערים ביהודה ושומרון.14 בכתבה נטען כי ידה של הרשות הפלסטינית קצרה מלטפל במפגע זה מאחר שהפסולת בוערת בשטח C: "מזבלות פירטיות נפוצות בגדה המערבית ומתרכזות באזורי C הנתונים לשליטת רשויות הכיבוש, ללא פיקוח על סוגי הפסולת הנקברת, ומהוות סכנה לסביבה ולמקורות המים". אם נושא הפיקוח חשוב כל כך לרשות הפלסטינית, תמוהה התעקשותה להקים מטמנות בשטחי C דווקא, כאשר רוב שטחי A ו־B הם שטחים פתוחים, כפי שעולה ממחקר שערכה תנועת רגבים15 ואפשר לראות במפה שצורפה לדו"ח ומוצגת כאן.

יהודה
ביהודה נמצא המטרופולין השני בגודלו אחרי ירושלים: חברון. מבחינת רצף התיישבות הפלסטינית, יהודה שנייה רק לשומרון. בתנאים אלה נוח יותר לתכנן ולהניע זרמי פסולת.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל טוענים פלסטינים כי צה"ל מקשה את תנועתם ומונע מהם לפנות פסולת לאתרים מוסדרים. סקר שערכה עמותת ירוק עכשיו בשנת 2025 אישש את הטענה כי שבילים צדדיים רבים נחסמו, אך הסקר מציע שפעולות ביטחוניות אלה דווקא צמצמו את תפוצת המפגעים הסביבתיים, ולכל הפחות מנעו מעבר לאתרי פסולת פירטיים שהיו בעומק השטח הפתוח. דוגמה לכך היא המזבלה המזרחית של הכפר נחלין, שהדרך המובילה אליה נחסמה מסיבות ביטחוניות. לכן נפסקה השלכת הפסולת במקום, ואפשר לראות צמחייה מכסה את ערמות האשפה הישנות.
מטמנת אל־מיניה
בשנת 2014 נפתחה לקליטת פסולת מטמנת אל־מיניה במזרח גוש עציון. המטמנה, שהוקמה באישור המנהל האזרחי בשטח C ובמימון של הבנק העולמי, קולטת כ־1300 טונות פסולת ביום.16

פתיחת האתר נדחתה שנתיים בשל מחלוקת בדבר השימוש באתר גם לטיפול בפסולת מרשויות ישראליות,17 ואף שצה"ל נאלץ לפרוץ את שעריה ולאבטח כניסת משאיות ישראליות, הפתרון הרשמי מעולם לא הושג.18 למעשה רשויות ישראליות מפנות פסולת לאתר דרך צד שלישי, והעמלה שהן משלמות גבוהה בהרבה מזו שמשלמות הרשויות הפלסטיניות (150 שקלים לטונה פסולת ישראלית לעומת 50 שקלים לטונה פסולת פלסטינית). הכנסות אלה קריטיות לקיומו של האתר.19 אתר אל־מיניה אחראי לאחת מן הקטסטרופות הסביבתיות הגדולות ביהודה ושומרון. ב־16 באוגוסט 2024 קרסה הדופן המזרחית של האתר אל בריכות התשטיפים שתחתיה, ומזהמים רבים זרמו אל נחל עמוס ונחל דרגה.20 גם שנה אחר כך טרם שוקם האתר, ובריכות התשטיפים עדיין אינן פעילות.
אסון זה היה יכול להימנע. מגוון גופים התריעו שנים על הניהול הכושל של האתר, ובהם עמותת ירוק עכשיו ובית ספר שדה כפר עציון. שלא לציטוט, גורמים רשמיים העוסקים בנושאי סביבה ביהודה ושומרון חוזרים ואומרים כי מסירת תשתיות לטיפול במזהמים (פסולת, שפכים) לניהול הרשות הפלסטינית משמעותה אסון סביבתי ודאי, שרק מועד התפרצותו לא ידוע.
פרק שני: תסמונת עולם שלישי
עמודים 24–27
הרשות הפלסטינית, ככל ארגון וחברה אנושית, היא ביטוי של תרבות מסוימת ובעלת מאפיינים ייחודיים, אולם בענייני סביבה היא דומה למדינות ולישויות מתפתחות אחרות ברחבי העולם. במדינות אלה בעיות סביבה אינן נפתרות בגלל חוסר במשאבים דווקא, אלא מכיוון שהפתרונות אינם משרתים את האינטרסים של הציבור והשלטון. הניסיון לנתק את הבעיה הסביבתית מההקשר הרחב הזה ולראות בה בעיה ייחודית או חלק מהסכסוך הישראלי־ פלסטיני חוסם למעשה כל אפשרות להגיע לפתרון אמיתי ומסיח את הדיון מהבעיות המוסדיות והתרבותיות, שהן לב הבעיה, ומקורן במאפייני ממשל במדינות מתפתחות, שהרשות הפלסטינית נמנית עימן.
הטענות המוצגות בפרק זה אינן חדשות. היטיב לתארן הכלכלן ויליאם איסטרלי; במדינות וישויות מתפתחות התמריצים אינם שונים במהותם מן התמריצים של מדינות מפותחות: "אנשים עושים את מה שמשלמים להם עליו; את מה שלא משלמים להם עליו – הם אינם עושים".21 אלא שמושג העבודה והתשלום המגיע בגינה עלולים להיות שונים במדינות מתפתחות: "ממצאי המחקרים הראו כי הצמיחה הכלכלית של חברה אינה תמיד מתורגמת לרווח אישי עבור פקידי ממשל, תורמי סיוע, עסקים פרטיים ומשקי בית. התמריצים מובילים אותם לא פעם לכיוונים אחרים – בלתי יצרניים".22 אומנם בהקדמה לספרו הכריז איסטרלי במפורש: "אינני הולך לומר דבר על הסביבה. ניסיתי להתייחס לנושא הסביבה בגרסאות מוקדמות של הספר, אך מצאתי שאין לי מהותית מה לתרום".23 אנחנו סבורים אחרת. טענותיו של איסטרלי חשובות מאוד גם בנושא הסביבה, והן מציעות הסבר משכנע להתנהלותה של הרשות הפלסטינית בהקשר של המצב הסביבתי ביהודה ושומרון.
פירמידת מערך האינטרסים הסביבתיים בחברות מתפתחות היחס לסוגיות סביבה במדינות מתפתחות: התרבות הסביבתית הלא־מפותחת בקרב הציבור בשילוב חולשה ארגונית ברמה המקומית גורמת להיעדר עניין ברמת הממשל מצד אחד, תוך גריפת רווחים שונים מן הצד השני.

הציבור – היעדר תרבות סביבתית
בקרב הציבור הפלסטיני התרבות הסביבתית אינה מפותחת. המרחב הציבורי בכפרים, בערים ובדרכים מטונף. הניסיון לברוח לאשמה מוסדית (הרשות המקומית, הרשות הפלסטינית או מדינת ישראל) מתעלם מהנדבך התחתון של הפירמידה: מהתרבות המקומית, הרואה במרחב הציבורי תחנת קצה לגיטימית לסילוק כל סוגי הפסולת. כך נמצא במחקר שנערך בעיר שכם: "כ־70% מהנשאלים הודו שהם משליכים פסולת ברחובות, אם כי בתדירויות שונות ומסיבות שונות. ראוי לציין כי הנתונים הללו כנראה ממעיטים בהיקף האמיתי של משליכי הפסולת, משום שחלק מהמשיבים אולי הרגישו אי־נוחות מהשאלה ולכן לא ענו בכנות. בסך הכול הדבר משקף תופעה רחבה של השלכת פסולת".24 המציאות בשטח, הכוללת פסולת מכל הסוגים ברחובות, מחזקת את הממצאים הללו.25
הרשויות המקומיות – חולשה ארגונית
בכל הנוגע לסילוק פסולת הרשויות המקומיות ברשות הפלסטינית מתמרנות בין ציבור אדיש לעניין ובין ממשל מרכזי המסרב לתקצב פתרונות. במצב זה הן הציבור והן הממשל מוכנים להסתפק בפתרונות מאולתרים ומקומיים.
בניגוד לישראל, שבה השירות הבסיסי ביותר של רשות מקומית הוא סילוק פסולת, רשויות פלסטיניות אחראיות פעמים רבות לאספקת שירותים בסיסיים יותר, כמו מים וחשמל.26 הציבור הפלסטיני מייחס חשיבות גבוהה לשירותים אלו ומוכן יותר לשאת בעלותם, אך הוא מוכן להתפשר בעניין הפסולת.27 שילוב של גופי גבייה חלשים והעברות תקציב דלות מהרשות הפלסטינית משאיר מעט מאוד משאבים לטיפול
בפסולת.28 על פי נתונים שאסף משרד השלטון המקומי הפלסטיני (MoLG) ופורסמו בדו"ח הרשות לאיכות הסביבה הפלסטינית, מצב כלי הרכב לפינוי אשפה ברשות הפלסטינית חמור: "משרד השלטון המקומי ציין כי בשנת 2022 הקיבולת הכוללת של רכבי איסוף הפסולת המוצקה באזורי השירות של מועצות השירות המשותפות הגיעה ל־1,712 טונות. עם זאת נרשם מחסור של 24% בקיבולת רכבי האיסוף באזורים אלה".29
הממשל – סביבה כמקור לרווח
הרשות הפלסטינית איננה ישות העומדת מן הצד ביחס למפגעי הסביבה ביהודה ושומרון. אומנם יש לה רשות לענייני הגנת הסביבה, אך יש לה גם יד ורגל בקיום המפגעים, והיא קוצרת מהם רווחים. אחד המאפיינים המשותפים למדינות ולישויות עולם שלישי הוא Greenwashing (ַהְַלְָּבָָנָה ירוקה), פעולות שמטרתן להציג תדמית סביבתית חיובית בלי לעשות שינויים מהותיים. במקרים אלה משתמשים במצג שווא של מדיניות ירוקה כדי למשוך הון זר, גם אם הכסף אינו מגיע לפרויקט המיועד.30
דוגמה בולטת להלבנה ירוקה היא המטמנות זהרת אל־פינג'אן ואל־ מיניה. שתי המטמנות הוקמו בהשקעה כספית עצומה של מדינות תורמות, אך הן אינן עומדות בסטנדרטים ובתקנים המוכרים במדינות שתרמו את הכסף, וכפי שהראינו בפרק הקודם, בשני האתרים התרחשו אסונות סביבתיים חמורים.
פרק שלישי: הקטלוג
עמודים 28–136
פרק זה הוא ליבת הדו"ח. כפי שהוצג בפרקים הקודמים, שטחי יהודה ושומרון מלאים באתרי פסולת מכל הסוגים. ואולם קטלוג זה אינו כולל את כלל האתרים הפירטיים, שכן תיעוד מלא של כולם היה יוצר מסמך ארוך ומסורבל. לכן בחרנו להתמקד בחלק מאתרי פסולת בעלי אופי אזורי או מקומי, המייצגים את הסוגים הנפוצים ביותר במרחב כולו. ממפגעי הפסולת למיניהם שניים בולטים בחומרתם: פסולת ביתית מעורבת ופסולת אלקטרונית. הגורמים המניעים כל אחד מהזרמים הללו שונים, ומפאת קוצר היריעה והצורך להתמקד בחרנו לעסוק בעיקר בבעיה הדחופה יותר: הפסולת הביתית המעורבת. עם זאת הקטלוג מציג גם אתר שרפת פסולת אלקטרונית (ערב אל־ג'אהלין) וכן אתרים נוספים שניכרים בהם סימני בעירה של פסולת אלקטרונית. הקטלוג יכול להעביר רק את המראה החלקי של האתרים, ולא את ריחם או את הנזק המלא שהם גורמים. אנו מקווים כי הדפים שלפניכם יצליחו להמחיש את היקפו של האסון האקולוגי המתרחש ביהודה ושומרון מדי יום.
מעגל הפסולת -

שלם ושבור
מעגל פסולת שלם צריך לכלול לפחות חמש תחנות מן הבית ועד למטמנה:
- 1. פח מרכזי האוסף פסולת של בית אחד או כמה בתים.
- 2. דחסנית לריקון פחים ולשינוע של הפסולת לתחנת המעבר
- 3. תחנת מעבר לריכוז פסולת עירונית
- 4. משאיות כבדות לשינוע פסולת לאתר קצה
- 5. אתר קצה, בדרך כלל מטמנה. במעגל פסולת משוכלל יותר תהיה כבר ברמה הביתית הפרדה בין סוגי פסולת שונים, וכל זרם פסולת יופנה לתחנת טיפול מותאמת לו. במקרה שאין הפרדה במקור, הפסולת המעורבת תמויין בתחנת המעבר המשמשת גם אתר מיון, ומשם יופנה כל זרם פסולת לאתר הקצה המותאם לו.
ככלל המעגל שלם יותר ככל ששיעור הפסולת המוטמנת, קטן יותר והתחנות המטפלות בפסולת מופעלות על פי תקנים מתקדמים יותר.

המעגל השלם הוא תוצר של העולם המפותח. מאז ומעולם בני אדם הרחיקו מעליהם את הפסולת שיצרו, אך בחברות קדומות, וכיום גם במדינות מתפתחות, התרבות המקומית חסרה את המודעות, האמצעים והכלים - הן המנהליים והן הפיזיים - כדי להקים אתרים מרכזיים גדולים ולשנע אליהם את הפסולת מן האתרים המקומיים. כפי שהראינו בפרק שני, בהיעדר עניין מצד הציבור וחוסר תמיכה כספית מצד הרשות הפלסטינית, הרשויות המקומיות הפלסטיניות לא מוצאות כל רווח פוליטי בטיפול בבעיית הפסולת המיוצרת בתחומן ובדרך כלל הן נעדרות יכולת ניהולית ופיזית לטפל בה. מעגל הפסולת הפלסטיני מסתיים בדרך כלל אחרי שלוש תחנות לכל היותר, ועל כן אנו מגדירים אותו מעגל פסולת שבור.
ברשויות פלסטיניות מקומיות רבות, ובפרט בכפרים קטנים, לא מסופקים פחי אשפה ביתיים ולא ניתנים שירותי הובלה של הפסולת אל המזבלה המקומית.
בתנאים אלה הפסולת מוצאת את דרכה אל הרחוב, ושם היא מושלכת ונשרפת במקרה הגרוע, או במקרה הטוב - משונעת באמצעים פרטיים או אפילו רשותיים אל המזבלה המקומית. כדי לטפל בנפח הפסולת ההולך וגדל מפעילי האתר מציתים את הפסולת מעת לעת לצורך הקטנת נפחה. דוגמאות לאתרים כאלה אפשר לראות בקטלוג באתרים: 1, 2, 3, 15, 33 ועוד. לעיתים האתר מוסדר יותר, והוא מתפקד כמטמנה דה-פקטו, אולם גם במקרים אלה שרפות הן דבר מצוי מאוד. דוגמאות בקטלוג לאתרים כאלה: 5, 6, 8, 22,
- 23. מעל אתרים אלה ומתחת למטמנות סניטריות מוסדרות נמצאים אתרי הטמנה שהרשות הפלסטינית רואה בהם אתרים מוכרים, כלומר אתרי קצה לכל דבר ועניין. אולם אתרים אלה חסרים אלמנטים סניטריים בסיסיים כמו יריעות איטום, בריכות לניקוז תשטיפים ונקזים לגזים רעילים. דוגמאות בולטות הן אתרים: 17, 34 בקטלוג. בפרק התשיעי מתואר מנגנון נוסף שהוא ייחודי ליהודה ושומרון: הפיכת אתרי השלכת פסולת פירטיים פלסטיניים למטמנות על ידי המנהל האזרחי ובמימונו במסגרת ניסיונותיו לכבות שרפות שהוצתו בהם. דוגמאות בקטלוג לאתרים מסוג זה הם: 12, 16, 30.
הערות כלליות לקטלוג:
- 1. בקטלוג 52 אתרים מייצגים, שהם כ־10% מסך האתרים במסד הנתונים של עמותת ירוק עכשיו.
- 2. מקצת האתרים בקטלוג נסקרו לראשונה לצורך קטלוג זה.
- 3. האתרים מסודרים מצפון לדרום ומוצגים במפה הכללית בעמוד ממול.
- 4. בצד ימין של כל כפולה מובאים נתונים כלליים של האתר (פרטים, מפה, תיחום).
- 5. בצד שמאל של הכפולה מופיעות תמונות מן האתר. את כל התמונות תיעדה מחלקת השטח של עמותת ירוק עכשיו, אלא אם צוין אחרת.
- 6. כל האתרים המופיעים בקטלוג נסקרו שוב לצורך דו"ח זה על ידי מחלקת השטח של עמותת ירוק עכשיו באביב 2025, ומצבם תקף לזמן זה. יוצאים מכלל זה האתרים:
- קרוואת בני חסן וסיניריא שנסקרו על ידי איתן מרגלית ממחלקת קרקעות שומרון, - בית ענאן שסקר יאשיהו גז ממחלקת קרקעות בנימין, - בית פאג'ר שסקר נפתלי סוכות, תודתנו להם על כך.

מפת אתרי הפסולת ביהודה ושומרון (ירוק עכשיו)
1. רבא
- שטח
- 2.5 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- שמורת טבע
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 237332/698687
- כללי
- מזבלה מקומית
2. בית דג’ן
- שטח
- 8.5 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 237700/677109
- כללי
- מזבלה מקומית
3. בית פוריכ
- שטח
- 10.8 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, חווה
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- B
- נ.צ.
- 236119/674729
- כללי
- מזבלה מקומית. בתמונה אמצעית ניתן לראות ביובית שופכת ביוב בשטח המזבלה. בתמונה התחתונה הביובית מסתלקת מן האתר.
4. ג’ויס
- שטח
- 6.3 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 203171/677558
- כללי
- מזבלה מקומית. בתמונות התחתונות נראים מחטטי אשפה (Waste pickers)
5. זיתא
- שטח
- 14.7 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, תברואתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- B
- נ.צ.
- 216966/674821
- כללי
- מטמנה מקומית. בתמונה שמאלית תחתונה נראים מחטטי אשפה (Waste pickers)
6. עוורתא
- שטח
- 13.9 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, ישוב
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- B
- נ.צ.
- 230221/673505
- כללי
- מטמנה גדולה. ניתן לראות שדה סולארי שהוקם בצמוד לאתר. בתמונה תחתונה נראית משאית של מחטטי אשפה (Waste pickers)
7. עקרבא
- שטח
- 24.2 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, חווה
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- B
- נ.צ.
- 234640/671444
- כללי
- מטמנה מקומית גדולה הגולשת משטח B לשטח C. ממערב לאתר הוקם שדה סולארי. בעת התיעוד בוצעו עבודות חפירה בערמת הפסולת.
8. קרוואת בני חסן
- שטח
- 10.3 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 207352/671678
- כללי
- מטמנה גדולה
9. סניריא
- שטח
- 17.6 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- C
- נ.צ.
- 204357/671515
- כללי
- מזבלה מקומית
10. א-זוויא
- שטח
- 15 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, גדר ההפרדה
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 201988/666314
- כללי
- מטמנה מקומית גדולה
11. דיר בלוט א
- שטח
- 10.4 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, גדר ההפרדה
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- C
- נ.צ.
- 200649/663533
- כללי
- מטמנה בתוך שטח אש 203
12. דיר בלוט ב
- שטח
- 7.3 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, גדר ההפרדה
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- C
- נ.צ.
- 200809/663530
- כללי
- מטמנה בתוך שטח אש 203
13. דיר בלוט ג
- שטח
- 7.9 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- C
- נ.צ.
- 202001/663222
- כללי
- מטמנה מקומית
14. בית רימא
- שטח
- 4.2 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- -
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- B
- נ.צ.
- 208146/658876
- כללי
- מזבלה מקומית. בתמונה 2 נראה מחטט אשפה (Waste pickers) העובד באתר באיסוף פלסטיק
15. דיר ניזאם
- שטח
- 2.9 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 210948/656287
- כללי
- מזבלה מקומית
16. שוקבא
- שטח
- 4.9 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, גדר הפרדה
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 201423/656481
- כללי
- מזבלה מקומית גדולה בתוך שטח אש 203. לאתר נשלח קבלן ע”י המנהל האזרחי כדי לכבות פוסלת בוערת - ללא הועיל.
17. עטרה (ביר זית)
- שטח
- 39.4 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- כפר, כביש
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- C
- נ.צ.
- 219317/655060
- כללי
- מטמנה אזורית
18. כובר
- שטח
- 9.7 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 212863/655186
- כללי
- מזבלה מקומית
19. דיר אבו משעל
- שטח
- 5.1 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- B
- נ.צ.
- 205794/654959
- כללי
- מזבלה מקומית
20. שיבתין
- שטח
- 15.5 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- סגור
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 205556/654210
- כללי
- מטמנה מקומית גדולה שנסגרה ע”י המנהל האזרחי ועדיין פסולת בוערת בבטן הערמה (”בורות השטן“)
21. ביתילו
- שטח
- 4.6 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- B
- נ.צ.
- 209487/654005
- כללי
- מזבלה מקומית המחליפה מזבלה גדולה שהתקיימה מצפון לה ששוטחה לצורך הקמת מבנה תעשיה.
22. קיביא
- שטח
- 14.7 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר, חווה
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 202318/652693
- כללי
- מטמנה גדולה
23. נעלין
- שטח
- 29.4 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר, גדר הפרדה
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 201100/650759
- כללי
- מטמנה גדולה. בתמונה שמאלית תחתונה נראים מחטטי אשפה (Waste )pickers
24. ראס כרכר א
- שטח
- 4.1 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, בנין
- קרבה למוקדים רגישים
- כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- C
- נ.צ.
- 210184/649648
- כללי
- מזבלה מקומית
25. ראס כרכר ב
- שטח
- 3.9 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- C
- נ.צ.
- 210399/650103
- כללי
- מזבלה מקומית בתהליכי הכשרה למגרש לבניה
26. דיר דבואן
- שטח
- 67.5 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, תברואה, פירוק אוטובוסים, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- B
- נ.צ.
- 228123/646705
- כללי
- מטמנה גדולה, באתר גם מפעל לפירוק אוטובוסים ישראליים
27. ראמון
- שטח
- 9.3 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר, חווה
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- B
- נ.צ.
- 228712/646805
- כללי
- מטמנה מקומית גדולה. האתר משמש גם לריקון ביוביות
28. אל בירה
- שטח
- 21.4 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, בנין, תעשייתית, רכב
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר, ישוב
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 221634/645738
- כללי
- מטמנה מקומית, שהתפתחה למגרטת רכב. בתמונה העליונה האתר בשנת 2023. בתמונה התחתונה ובתצ”א האתר בשנת 2025.
29. בורקא (בנימין)
- שטח
- 3.1 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר, ישוב
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 224459/643875
- כללי
- מזבלה מקומית
30. א-רם
- שטח
- 55 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, ישוב, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 222539/641605
- כללי
- מטמנה גדולה בתוך מחצבה
31. מוח’מאס א
- שטח
- 4.5 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, בניין, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, אזור תעשיה שער בנימין, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 226328/641558
- כללי
- מזבלה מקומית
32. מוח’מאס ב
- שטח
- 6.3 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, בניין, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, אזור תעשיה שער בנימין, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- C
- נ.צ.
- 226170/641499
- כללי
- מטמנה מקומית
33. מוח’מאס ג
- שטח
- 5 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 227858/640649
- כללי
- מזבלה מקומית
34. בית ענאן
- שטח
- 59.3 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, גדר ההפרדה, שטח אש
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 207889/641083
- כללי
- מטמנה פיראטית. בתמונה שמאלית תחתונה ניתן לראות חניון משאיות אשפה (דחסניות) ושופלים.
מיחקת קרקעות בנימין
35. ענתא
- שטח
- 52 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, גרוטאות, תעשיה, רכב
- קרבה למוקדים רגישים
- גדר ההפרדה, מחנה ענתות, כביש עוקף ענתא
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- C
- נ.צ.
- 225965/636235
- כללי
- מזבלה גדולה המרכזת מפגעי פסולת רבים
36. א-זעיים א
- שטח
- 38.8 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, גרוטאות, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- כפר, כביש, יער נטוע
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 225618/632837
- כללי
- מטמנה פיראטית
37. א-זעיים ב
- שטח
- 17.5 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, גרוטאות, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- כפר, כביש, יער נטוע
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 225852/633195
- כללי
- מטמנה פיראטית
38. א-זעיים ג
- שטח
- 8.6 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 226110/633850
- כללי
- מטמנה פיראטית. בתמונה שמאלית תחתונה ניתן לראות מחטטי (Waste pickers) אשפה
39. ערב אל-ג’אהלין
- שטח
- 21.8 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, גרוטאות, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כביש
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 227898/628672
- כללי
- מטמנה פיראטית. בתמונות תחתונות נראים מחטטי אשפה (Waste )pickers
40. ערב אל-ג’אהלין
- שטח
- 38.1 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, גרוטאות, צמיגים, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כביש, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 227189/628421
- כללי
- מטמנה פיראטית
41. ערב אל-ג’אהלין
- שטח
- 26 דונם
- סוג פסולת
- אלקטרונית
- קרבה למוקדים רגישים
- כפר, כביש
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 226748/628991
- כללי
- אתר שריפת פסולת אלקטרונית
42. אל ח’דר
- שטח
- 19.4 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- כפר, כביש 60, חומת הפרדה
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- C
- נ.צ.
- 214888/622634
- כללי
- מטמנה מקומית. מקור הפסולת ועודפי עפר כנראה מירושלים.
43. נחלין
- שטח
- 3.5 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, עודפי עפר, גרוטאות, בנין, תברואה
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר, ישוב
- מצב מפגע
- סגור
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- C
- נ.צ.
- 212790/621652
- כללי
- מזבלה מקומית. בעקבות אירועי 7/10 הדרך לאתר נחסמה ע”י הצבא. מאז פסולת (בעיקר תברואה) מושלכת במורד הנחל לכיוון הכפר.
44. שמורה הסכמית
- שטח
- 5.7 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, אלקטרונית, גרוטאות
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- B (שמורה הסכמית)
- נ.צ.
- 227485/618429
- כללי
- מזבלה פיראטית, אתר שריפת פסולת אלקטרונית
45. שמורה הסכמית
- שטח
- 14 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, גרוטאות
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- B (שמורה הסכמית)
- נ.צ.
- 226706/619334
- כללי
- מטמנה פיראטית
46. שמורה הסכמית
- שטח
- 21.8 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, גרוטאות, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- B (שמורה הסכמית)
- נ.צ.
- 225901/619218
- כללי
- מטמנה פיראטית
47. ואדי מוחמד
- שטח
- 8.4 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- -
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 218835/615862
- כללי
- מטמנה פיראטית
48. בית אומר א
- שטח
- 7.5 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, עודפי עפר, גרוטאות, בנין
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- בוער בעת התיעוד
- שטח
- B
- נ.צ.
- 208413/614718
- כללי
- מזבלה מקומית
49. בית אומר ב
- שטח
- 28 דונם
- סוג פסולת
- ביתית, צמיגים, עודפי עפר
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל, כפר
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- B
- נ.צ.
- 207391/615063
- כללי
- מטמנה מקומית
50. בית פאג’ר
- שטח
- 64 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- B
- נ.צ.
- 217069/613925
- כללי
- מטמנה גדולה. באתר תועדה משאית אשפה משליכה פסולת
51. שיוח
- שטח
- 43.2 דונם
- סוג פסולת
- ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- ללא
- שטח
- A,B
- נ.צ.
- 216628/608153
- כללי
- מטמנה גדולה. בתמונות תיעוד של דחסנית מרוקנת אשפה באתר וביובית מרוקנת ביוב
52. דהאריה
- שטח
- 4.5 דונם
- סוג פסולת
- תברואה, ביתית
- קרבה למוקדים רגישים
- נחל
- מצב מפגע
- מתמשך
- מצב בערה
- סימני בערה
- שטח
- C
- נ.צ.
- 198989/589250
- כללי
- מזבלה פירטית צמודה לנחל חברון. באזור זה לאורך הנחל מרובים מקרי השלכת פגרי בעלי חיים.
פרק רביעי: סביבה ככלי פוליטי
עמודים 137–141
הפרק הראשון, ועוד יותר הפרק השלישי - הקטלוג, מתארים את הבעיה כפי שהיא משתקפת בשטחי יהודה ושומרון, אולם לכל בעיה יש גורם, ובכל הנוגע לבעיית הפסולת ביהודה ושומרון הגורם הוא הרשות הפלסטינית. כדי להבין את הקשר שבין הגורם לתוצאה יש להעמיק בהבנת האינטרסים המניעים את אותו גורם. ארבעת הפרקים הבאים מצרפים פרט לפרט וחושפים את אחריותה של הרשות הפלסטינית למפגעי הפסולת ביהודה ושומרון. דיון מסכם באינטרס של הרשות הפלסטינית להותיר את מצב הסביבה ביהודה ושומרון כמו שהוא ייערך בפרק השמיני.
דיפלומטיה סביבתית
בהקדמת מסמך זה הזכרנו כי בעשור האחרון החלה הרשות הפלסטינית להשתמש בסוגיות סביבתיות כבאמצעי ניגוח מרכזי בהאשמותיה נגד ישראל בזירה הבין־לאומית. ההנהגה הפלסטינית מציגה את מדינת ישראל כגורם ישיר להרס סביבתי בשטחי הפלסטינים – בפגיעה במשאבי טבע, בזיהום מקורות מים, בהשלכת פסולת ובנזקים אקולוגיים אחרים.
אגב ניצול הבמה הדיפלומטית והתקשורתית גורמים פלסטינים רשמיים מנסחים מסר עקבי: ישראל עושה "פשעי סביבה" שיטתיים כחלק מ"הכיבוש", והעם הפלסטיני הוא הקורבן של "אפרטהייד סביבתי". מסגור זה נועד לעורר הזדהות בין־לאומית באמצעות שיח של צדק אקלימי וסביבתי ולהציג את ישראל כמפירה של נורמות גלובליות וזאת בזמן הרשות הפלסטינית מתעלמת כמעט לחלוטין מאחריותה לטפל בבעיות הסביבה באזורים שנמסרו לניהולה.
הקו הרשמי
מנהיגי הרשות הפלסטינית משלבים מוטיבים סביבתיים בנאומיהם בפורומים בין־לאומיים. בנאום שנשא נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) באו"ם בשנת 2016 הוא טען בפירוש: "[הכיבוש] הורס את האקלים בפלסטין, וההתנחלויות הישראליות הורסות את הטבע בפלסטין".31 ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה הרחיב את הטיעון בוועידת האקלים בגלזגו: "אנו כאן היום כדי לומר לעולם שהכיבוש הישראלי הוא האיום ארוך הטווח הקריטי ביותר על הסביבה הפלסטינית". הוא אף פירט את אשמתה של מדינת ישראל: "האופן שבו ישראל מטפלת בפסולת, במיוחד פסולת רעילה וכן פסולת מוצקה, הוא הגורם העיקרי לזיהום בפלסטין".32 על רקע האתרים הפלסטיניים הפירטיים הרבים שהוצגו בפרק השלישי, טענה זו נשמעת תלושה מן המציאות בשטח.
בקו מאשים זה נוקטים גורמים פלסטינים נוספים. בהצהרות לציון "היום הבין־לאומי למניעת ניצול הסביבה בעת מלחמה" (נובמבר 2023) יצאה הרשות הפלסטינית לאיכות הסביבה (EQA) בהודעה הקושרת בין המערכה הצבאית בעזה ובין "פשעי מלחמה סביבתיים" של ישראל. בהודעה זו נטען כי ישראל השתמשה בנשק אסור וגרמה לנזק אקולוגי קשה: "ישראל השתמשה בכל סוגי הנשק והטילים בתוקפנותה, במיוחד בזרחן לבן, האסור על פי המשפט הבין־לאומי, וגרמה לנזק סביבתי חמור המאיים על חיי אדם ועל יצורים חיים". עוד צוין בהודעה זו כי ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית יוצרות מפגעים סביבתיים חמורים. "[המתנחלים] מזרימים כ־40 מיליון מטר מעוקב של ביוב גולמי לשטח הפלסטיני מדי שנה". טענה זו אין לה כל בסיס. הטיפול בשפכים בחלק מן הרשויות הישראליות ביהודה ושומרון טעון שיפור, אבל המספרים אחרים לגמרי: הכמות הכוללת של שפכים שיוצרו בהתיישבות היהודית 18.15 מלמ"ק בלבד. "כ־94% מהשפכים הלא־מטופלים מקורם בשפכי האוכלוסייה הפלסטינית, ו־6% מקורם בשפכי האוכלוסייה הישראלית ביהודה ושומרון". ששת האחוזים הללו שווים 2.172 מלמ"ק, פי 18 פחות מן הטענה הפלסטינית.33
'אקופרטהייד'
הרשות הפלסטינית השקיעה מאמצים רבים בשילוב הנרטיב הסביבתי גם בקמפיינים דיפלומטיים רשמיים. בשנת 2016 פנתה הממשלה הפלסטינית לאו"ם במכתב רשמי לקראת ועידת האקלים COP22 וביקשה להכיר בטענה זו: "הכיבוש הישראלי הוא גורם עיקרי לפגיעּות של פלסטין לשינויי אקלים". במכתב נטען כי השפעות הכיבוש מגבילות באופן חמור את יכולתם של הפלסטינים להתמודד עם השפעות אלו או להסתגל אליהן.34
בקמפיינים בין־לאומיים אחרים נעשה שימוש בביטויים כמו "אפרטהייד סביבתי" ו"נכבה סביבתית" לתיאור מדיניות ישראל. מסמכים של ארגונים פלסטיניים טענו שישראל נוקטת אפליה מערכתית בנגישות למשאבים טבעיים – למשל בהקצאת מים – באופן הפוגע בסביבה ובאוכלוסייה הפלסטינית.35 ביטוי כגון Environmental Nakba הופץ על ידי רשת ארגוני הסביבה הפלסטיניים (PENGON) כדי להשוות את הרס הסביבה על ידי ישראל לאסון היסטורי בקנה מידה לאומי. חוברות הסברה ותדריכים לתקשורת הדגישו מקרים כמו "שרפת פסולת אלקטרונית ומתכות על ידי גורמים ישראליים בשטחי הגדה" או אוזלת יד מכוונת של המנהל האזרחי באכיפת תקני סביבה בהתנחלויות, כל זאת כדי לתמוך בטענה שמדיניות ישראל מכוונת ליצור סביבה עוינת שאינה בת קיימא לפלסטינים.36 מקרים אלו, בין שהתרחשו במציאות ובין שלאו, אינם עומדים בשום השוואה להיקף המקרים שבהם הרשות הפלסטינית מאפשרת הפרות סביבתיות מתמשכות וחמורות פי כמה.
רשתות חברתיות וארגוני חברה אזרחית פלסטיניים
נוסף על הערוצים הדיפלומטיים הרשמיים מהדהדות את הנרטיב הסביבתי גם הרשתות החברתיות והתקשורת הפלסטינית. דוגמה בולטת הייתה לאחר מבצע שומר החומות במאי 2021 ובעיצומה של מלחמת חרבות ברזל בשנת 2023, שאז הופצו האשטגים כגון EnvironmentalApartheid#
StopEcocideInGaza#
דוגמה נוספת: גורמי תקשורת פלסטיניים שיתפו נתונים על פעולות צה"ל והציגו את ישראל כמבצעת Ecocide (רצח סביבתי) בעזה.37
פעילות זו זוכה לתהודה בקרב קהלים פרוגרסיביים וארגוני סביבה בעולם, התומכים בצדק אקלימי.38 באמצעות שיח זה הרשות הפלסטינית מבקשת להמחיש את המחיר האנושי־סביבתי של הכיבוש לדעתה וחותרת להפעלת לחץ בין־לאומי על ישראל באמצעות מסגרות שיח גלובליות העוסקות בנושאי סביבה: מאבק בהתחממות גלובלית, קיימות וכדומה.
התעלמות מאחריות
נוסף על ההאשמות הנחרצות נגד ישראל בולטת הימנעות שיטתית של הרשות הפלסטינית מאזכור מחדליה שלה בתחום הסביבה. על פי דו"ח של הבנק העולמי, רק כ־30% ממי השפכים ביהודה ושומרון שבאחריות פלסטינית נאספים למערכות ביוב, ופחות מ־10 מיליון מ"ק מהם מטופלים בפועל. כתוצאה מכך כ־25 מיליון מ"ק של ביוב לא־מטופל זורמים מדי שנה לסביבה הפתוחה דרך 350 מוקדי הזרמה פירטיים, וכ־21 מיליון מ"ק מהם זורמים מערבה אל שטח ישראל.39 אם כן, יש פער ניכר בין הרטוריקה הפלסטינית, המאשימה את ישראל בזיהום, ובין המציאות, שבה הרשות הפלסטינית עצמה אינה מצליחה להקים מערכות ביוב ופסולת בשטחים שבשליטתה ולטפל בהם כראוי. ואומנם המסרים הרשמיים של הרשות הפלסטינית כמעט אינם נוגעים בכשלים אלה. זו אסטרטגיית מסגור (framing) ברורה: הצגת הבעיה הסביבתית באופן חד־צדדי, כהמשך ישיר של מדיניות הכיבוש, לחיזוק הנרטיב הפלסטיני בזירה הבין־לאומית.
מנגד, גורמים ישראליים, כגון המנהל האזרחי, טוענים כי דווקא היעדר שיתוף פעולה מצד הפלסטינים הוא שפוגע בקידום פתרונות סביבתיים חיוניים, שהם בני השגה וברי ביצוע. לדוגמה, בהקשר של הקמת מטמנת אל־מיניה טען מתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון: "בשנים האחרונות בוצע תהליך משותף של הרשות הפלסטינית, ההנהגה המקומית, המינהל האזרחי והבנק העולמי על מנת למצוא פתרון סביבתי לפסולת של מרחב בית לחם, חברון ועוטף ירושלים. על כן קידם המינהל האזרחי הקמת אתר הטמנה בשטחי C. המינהל האזרחי אינו מאפשר את פתיחת האתר כי הנוגעים בדבר, ובהם הרשות הפלסטינית, נסוגו מהסכמות שהוא יהיה אתר פסולת אזורי. המינהל רואה חשיבות רבה בהקמת המטמנה ובפתיחתה ללא דיחוי, אך לפי ההסכמות הוא ישמש את האוכלוסייה הפלסטינית ואת ההתיישבות היהודית באזור".40
דוגמה נוספת היא סוגיית שיתוף הפעולה בנושא טיהור שפכים: "הפלסטינים הציגו התנגדויות פוליטיות והתנגדויות המבוססות על ריבונות לפרויקטי השפכים, וסירבו למערכת משולבת שתכלול חיבור של ההתנחלויות הישראליות למט"שים שפורטו לעיל. הפלסטינים גם סירבו לחבר את מתקן הטיהור הפלסטיני המתוכנן לטול כרם אל הקהילה הישראלית השכנה בעמק חפר. מיזמים משותפים כאלה נתפסו על ידי הרשות הפלסטינית כרצויים מנקודת מבט סביבתית, אך לא מנקודת מבט פוליטית. הרשות טענה כי כל צד צריך לפתור את בעיותיו בעצמו".41
בסופו של דבר הסביבה הפכה בידי הרשות הפלסטינית לחזית מאבק נוספת נגד ישראל – מאבק תודעתי, משפטי והסברתי – שבו הטבע והאקלים משמשים כביכול כלים בלתי פוליטיים, אך מגויסים למסרים פוליטיים מאוד.
פרק חמישי: משבר פנימי
עמודים 142–145
הרשות הפלסטינית נתונה במשבר עמוק של משילות, המאיים על מעמדה כמוסד שלטוני. הביטוי הישיר של משבר זה בהיבט הסביבתי הוא חוסר טיפול ראוי במפגעי פסולת וביוב בשל חוסר יכולתה של הרשות הפלסטינית לספק שירותים ציבוריים בסיסיים. משבר זה נובע משני גורמים מרכזיים: משבר תקציבי מתמשך שנגרם כתוצאה מהתנהלות כלכלית כושלת של הרשות הפלסטינית ושחיתות מבנית בה. בפתיחה לפרק השני הזכרנו את הכלכלן ויליאם איסטרלי, בספרו: The Elusive Quest for Growth הוא טוען כי העולם המפותח נכשל שוב ושוב בהבנת התמריצים של העולם המתפתח, וממילא הפתרונות שהוא מציע לא מביאים לפיתוח המתבקש, ולמעשה הם גורמים להיפך הגמור. טענה זו היא אבן יסוד להבנת העובדות המתוארות בפרק הזה ובפרק השישי ומספקת הסבר מעמיק למתואר בפרק השביעי, שכן היא מעתיקה את נקודת המבט מן החוץ אל הפנים ומן הנסיבות אל הגורם. "הנתונים מראים כי שחיתות וצמיחה קשורות ביחס הפוך. באותו אופן, גם שחיתות ושיעור ההשקעה מתוך התמ"ג קשורים ביחס הפוך. אף אחד לא רוצה להשקיע בכלכלה מושחתת, ואף אחד לא רוצה לעשות את כל שאר הדברים הדרושים כדי לאפשר צמיחה כלכלית".42
משבר תקציבי
אחד הגורמים המרכזיים לקריסת הרשות הפלסטינית הוא המשבר הפיסקלי הכרוני. הרשות הפלסטינית סובלת מירידה דרסטית בתמיכת תורמים בין־לאומיים וממגבלות כלכליות שישראל הטילה עליה. מצוקה זו פוגעת קשות ביכולתה לספק שירותי ממשל בסיסיים. מאז סוף 2021 היא משלמת רק חלק ממשכורות עובדיה ומעכבת תשלומים לספקים. על פי הצהרה לתקשורת שמסרה קרן המטבע העולמית, "המשבר הפיסקלי נמשך ללא שינויי מדיניות מהותיים, אגב פגיעה ביכולת לספק שירותי ממשל בסיסיים […] מצוקת נזילות הולכת ומחריפה הביאה לידי ביצוע תקציב 2023 במתכונת מזומן ומנעה תשלום מלא של משכורות ופנסיות בסקטור הציבורי וכן את מלוא הקצבאות לפגיעים ביותר".43 ההידרדרות במצבה הפיננסי של הרשות הפלסטינית מקרינה למטה, ורשויות מקומיות נקלעו לגירעון ולא קיבלו מהרשות תקציבים מספקים: "אם יהיו שביתות בעיריות, ויפסיקו עובדי פינוי האשפה — שזה השירות הפשוט ביותר שמספקות העיריות — לאסוף את האשפה, תארו לכם איך ייראה מצב האנשים והמדינה",44 כתב עיתונאי מקומי.
פרויקטים שדרשו השקעה ממשלתית ניכרת – כמו מטמנות אשפה אזוריות או שדרוג תחנות טיהור שפכים – התקדמו בעצלתיים או נעצרו: על פי הבנק העולמי, "המשאבים הכספיים המוגבלים מעכבים עוד יותר השקעות הון בתשתיות סילוק חדשות ובתחזוקת המתקנים הקיימים לניהול פסולת מוצקה ומשפיעים השפעה ניכרת על איכות השירות ועל אמינותו".45 לפי נתוני הבנק העולמי, הוצאה לפיתוח בתקציב הרשות הפלסטינית הייתה מזערית בשנים האחרונות, סביב 1%–3% מהתמ"ג, לעומת יותר מ־10% לפני עשור. כלומר הרשות הפלסטינית מוציאה את רוב תקציבה על משכורות ואינה מותירה הון לשיפור תשתיות ולהעלאת רמת השירותים לתושביה.46
שחיתות מבנית
הרשות הפלסטינית הפכה בעיני רבים לסמל של "ואסטה" (واسطة, פרוטקציה) ושלטון אליטה מנותקת. סקרים חוזרים ונשנים הראו כי רוב מכריע מן הציבור הערבי ביהודה ושומרון סבור שמידת השחיתות במוסדות הרשות הפלסטינית גבוהה מאוד. סקר דעת קהל מקיף לשנת 2022 מטעם ארגון AMAN מצא: "פרוטקציה (ואסטה) ונּפוטיזם הם הצורות הנפוצות ביותר של שחיתות [...] 24% מהאזרחים ציינו שפרוטקציה ונּפוטיזם היא עבירת השחיתות הנפוצה ביותר".47 בשנת 2021 שילמה הרשות הפלסטינית 2.6 מיליארד דולר בהוצאות שכר, כמחצית מכלל הוצאותיה, שיעור כפול מן החציון העולמי במדינות אחרות.48 לדברי פרשנים, הנהגת הפת"ח נקטה "מדיניות עסקנית" זו כדי לטפח מעמד ביניים נאמן לשלטון באמצעות תלות כלכלית. על ידי מדיניות זו הרשות הפלסטינית קונה נאמנות במקום רפורמות נחוצות והשקעה בתשתיות ומזניחה את הציבור: "השחיתות ברשות הפלסטינית היא למעשה מערכת המשמרת את עצמה. […] בפלסטין פטרונאליזם־קליינטליזם מושרש בערכים החברתיים של קרבה משפחתית ויחסי חמולה, שמושפעים מהפוליטיקה הפלגנית. קשרים חברתיים ופוליטיים אלה מספקים לאליטה השלטת כלי אסטרטגי לשליטה בציבור המצביעים ולהרחבת רשת התומכים באמצעות חלוקת משאבים ציבוריים כדי לקנות נאמנויות פוליטיות. בכך מסייעת השיטה לאליטה השלטת לשמר את הסטטוס־קוו ולהמשיך לשלוט בנכסים הפוליטיים והכלכליים".49 דוגמא לקשרי הון שלטון כאלה, אפשר לראות בדיווח של סוכנות רויטרס מאפריל 2009: "סקירה שערכה רויטרס של מסמכים פנימיים של הממשל האמריקאי בנוגע לתוכניות סיוע בגדה המערבית וברצועת עזה העלתה כי חברות בנייה ויחסי ציבור המנוהלות על ידי טארק עבאס ויאסר מחמוד עבאס קיבלו מאז 2005 חוזים ותתי-חוזים בשווי של למעלה מ־2 מיליון דולר – השנה שבה אביהם נכנס לתפקיד הנשיא.".50
אובדן הלגיטימציה הפנימית
סקרים שנערכו עוד קודם לפרוץ מלחמת חרבות ברזל הראו כי רוב הפלסטינים רואים ברשות הפלסטינית גוף מושחת וחסר תועלת. סקר של מכון PSR שנערך בדצמבר 2022 מצא כי 81% מהפלסטינים סבורים שהרשות הפלסטינית מושחתת, ובקרב הצעירים חוסר האמון גדול אף יותר ורבים מהם חשים כי עבורם אין סיכוי לשיפור במעמדם במסגרת השלטונית הקיימת.51
מעמדה הציבורי של הרשות הפלסטינית, שהיה שברירי גם לפני 7 באוקטובר, קרס לחלוטין מאז. סקרים שנערכו בדצמבר 2023 הראו כי 90% מהציבור הפלסטיני דרשו את התפטרות מחמוד עבאס, ו־60% תמכו בפירוק הרשות הפלסטינית.52 נתונים אלה, עם עלייה בתמיכה בחמאס ביהודה ושומרון, מעידים שהרשות הפלסטינית נתפסת כיום גורם שלטון לא־לגיטימי, מכשול ולא פתרון, והיא נשענת על תמיכת מיעוט ומעמדה הציבורי חלש.
פרק שישי: תורמים – אובדן אמון
עמודים 146–151
שנת 2008 הייתה שנת שיא בתמיכת הקהילה הבין־לאומית ברשות הפלסטינית. ואולם מאז נמצאות במגמת ירידה ברורה התרומות, התמיכות וההלוואות: צומצם הסיוע הכספי, פחתו ההשקעות, קוצצו התמיכות בפרויקטים ובמענקים והופחתו ההקצבות ממדינות, מארגונים בין־לאומיים ומבנקים לפיתוח.
מגמת ירידה עקבית בסיוע הבין־לאומי
על פי נתוני הבנק העולמי וקרן המטבע, התמיכה התקציבית הישירה ברשות הפלסטינית התכווצה ב־85% בשנים 2008–2021, משיעור של כ־2 מיליארד דולר ב־2008, שהיו 27% מהתמ"ג הפלסטיני, לפחות מ־3% מהתמ"ג ב־2022.53
הירידה בסיוע הבין־לאומי לרשות הפלסטינית אינה תופעה זמנית; היא מגמה עקבית המצביעה על אובדן אמון הולך ומעמיק ברשות הפלסטינית מצד תורמיה המרכזיים. בשנים 2013–2022 צמצמו את תמיכתם הכספית צמצום דרמטי התורמים העיקריים לרשות הפלסטינית – ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות ערב – ואף הפסיקו אותה כמעט לחלוטין בחלק מן המקרים. לצד קיצוצים אלה גם מוסדות בין־לאומיים מרכזיים, כגון הבנק העולמי וסוכנויות האו"ם, הפחיתו מאוד את תמיכתם. ירידת התמיכה ברשות הפלסטינית דרמטית הרבה יותר על רקע מגמת הגידול בהוצאות העולמיות על תמיכות במדינות נזקקות. זאת ועוד, הנתונים מייצגים את התקופה הקודמת למתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, כלומר הם משקפים סנטימנט עקבי ברצון המדינות התומכות לצמצם את תמיכותיהן ברשות הפלסטינית, ואינם תגובה מדינית בין־לאומית על הטבח.54

המשבר הכלכלי ברשות הפלסטינית פוגע במיוחד בתחום הסביבה. מיזמים חיוניים לטיפול בפסולת, לטיהור שפכים ולהתפלת מים נעצרו או בוטלו, בין השאר בשל היעדר אמון פוליטי ברשות הפלסטינית וספק בדבר יכולתה או רצונה לנצל את הכספים למטרותיהם המקוריות. גם גופים בין־לאומיים העוסקים בענייני סביבה, כמו הקרן הסביבתית הגלובלית (GEF), נמנעים מהעברת כספים לרשות הפלסטינית.55
השחיקה באמון התורמים וצמצום הסיוע
הירידה בתמיכה הבין־לאומית ברשות הפלסטינית אינה תוצאה של אירוע יחיד אלא תולדה של כמה גורמים מתמשכים ששחקו את אמון התורמים.
חוסר שקיפות ופיקוח לקוי
גורמים בין־לאומיים הצביעו שוב ושוב על חוסר שקיפות בניהול כספי הסיוע ועל היעדר מנגנוני בקרה אפקטיביים ברשות הפלסטינית. סעודיה לדוגמה החלה להפחית את הסיוע שלה ב־2016 וחדלה ממנו לחלוטין ב־2021 עקב טענות לשחיתות.56 באותה שנה הזהירה שרת החוץ של שוודיה אנה לינֶדֶה מפני השפעת התפשטות השחיתות ברשות הפלסטינית על הסיוע הניתן לפלסטינים: "לא נוכל לתמוך באופן מלא בפיתוח הכלכלי של הפלסטינים כל עוד רמת השחיתות ברשות גבוהה כל כך".57
ניהול כספי כושל וגירעונות מצטברים
הוצאות מופרזות של הרשות הפלסטינית יצרו תלות מתמדת בסיוע חיצוני, מצב שמעיד בעיני התורמים על חוסר אחריות. הבנק העולמי ציין מפורשות כי המשך הסיוע מותנה בביצוע רפורמות חיוניות לצמצום ההוצאה הציבורית וברפורמות אחרות, אך הרשות הפלסטינית לא מימשה אותן.58
שחיתות והטיית כספים למקורבים
דו"חות ביקורת פנימיים של הרשות הפלסטינית חשפו שימוש לא־תקין בכספי סיוע. דוגמה מובהקת הייתה חשיפת חלוקת כספי סיוע שנועדו לנזקקי הקורונה לבעלי משכורות גבוהות במגזר הבנקאי ולמקורבים לשלטון.59
שימוש בכספי סיוע למטרות לצורך מימון פעולות טרור
לאורך השנים העלו בכירים בישראל ובארצות הברית למודעות הציבור את השימוש שהרשות הפלסטינית עושה בתקציבה, ובכלל זה בכספי הסיוע, לתשלום קצבאות ומשכורות למחבלים הכלואים בישראל עקב פעולות טרור, וכן למשפחות מחבלים שנהרגו במהלך פעולות טרור שביצעו. מדיניות זו, המעוגנת בחקיקה רשמית של הרשות הפלסטינית, גורסת כי ככל שהעונש שהושת על המחבל גדול יותר, בשל עבירה חמורה יותר שביצע, כך גדלה המשכורת שהוא זוכה לה. מדיניות זו הובילה לחקיקה אמריקנית (חוק טיילור פורס, 2018) ולעצירת סיוע ישיר מארצות הברית.60 גם מדינת ישראל מנכה מאות מיליוני שקלים בשנה מכספי המיסים של הרשות הפלסטינית לקיזוז התשלומים הללו.61 מדינות וארגונים נוספים דרשו הסברים ושקיפות כדי להבטיח שסיוע שהם מעבירים לא ישמש בעקיפין לעידוד אלימות.62
כישלונות חוזרים של מיזמים
תורמים בין־לאומיים רבים התאכזבו מן הסחבת במיזמים מרכזיים בתחום התשתיות. כבר בשנת 2009 דיווח הבנק העולמי: "לאחר הסכמי אוסלו היו תורמים להוטים לממן השקעות מתוך תפיסה שזהו תחום מפתח לפיתוח ולצמצום העוני. מימון תורמים לא היה אז מגבלה. עם זאת לאחר שנים של עיכובים, גידול בעלויות, העברות כספים נמוכות ובזבוז זמן וכסף, ניכרת "עייפות תורמים".63
נסיבות גאופוליטיות
הצטברות משברים גלובליים, כגון מלחמות אזוריות וגלי פליטים, הסיטו את תשומת הלב הבין־לאומית מהסכסוך הישראלי־פלסטיני ויצרו תחושה של חוסר תוחלת בסיוע מתמשך לרשות הפלסטינית. לאחר עשרות מיליארדים שהוזרמו מאז הסכמי אוסלו, מצב הכלכלה הפלסטינית מוסיף להיות רעוע, ועולה השאלה אם הסיוע לא משמר את הסטטוס־קוו במקום לפתור את הבעיות מן היסוד. "נראה שאיש כבר אינו יודע מהי המטרה ארוכת הטווח של הסיוע לפלסטין".64
פרשנות הרשות הפלסטינית למצב
הרשות הפלסטינית טוענת שהירידה בתמיכה הכלכלית היא תוצאה של לחץ פוליטי בלתי הוגן מצד המדינות התורמות. שר הפיתוח החברתי אחמד מג'דלני ציין כי אי־הגעת סיוע היא "מצור כלכלי"65 על ההנהגה הפלסטינית. שר האוצר שוכרי בשארה טען כי המצב יחריף אם ישראל תמשיך לעכב "באופן בלתי חוקי"66 את כספי הרשות הפלסטינית. עמדת הרשות הפלסטינית הרשמית כלפי המדינות הערביות התורמות זהירה. שר האוצר עומר ביטר הביע את הערכתו העמוקה "לעמדתה ההיסטורית האיתנה של הממלכה כלפי העם הפלסטיני",67 אבל האכזבה גדולה - תרומת "האחים" מן המפרץ דלה מאוד.
הרשות הפלסטינית טוענת שוב ושוב כי הירידה בסיוע אינה מוצדקת, והיא "ענישה" פוליטית ואף קנוניה להחלשתה. הרשות גם מצהירה על רצון בשקיפות וברפורמות, כפי שאמר שר החוץ ריאד אל־מאלכי: "אנו נחושים להגביר את השקיפות ולוודא שכל דולר של סיוע יגיע ליעדו הנכון". אבל הנתונים העולים ממקורות רבים סותרים טענה זו.
זווית אחרת
הרחוב הפלסטיני אינו מסתנוור מן אמירות של בכירי הרשות הפלסטינית ומבקר אותה בחריפות. חמאס וגורמי אופוזיציה אחרים מאשימים את ההנהגה בשחיתות ובבזבוז כספי סיוע על מקורבים. אישים עצמאיים ופעילים חברתיים טוענים שהתורמים צודקים בחששם, כי הרשות הפלסטינית לא הוכיחה יעילות או מחויבות לפיתוח בר קיימא. ארגון AMAN הצביע בדו"חותיו על כשלים מערכתיים במנהל הציבורי וקרא לשקיפות ולפיקוח בלתי תלוי כדי לשקם את אמון הציבור והתורמים.68 פעילי זכויות אדם רואים בירידה בסיוע הזדמנות לדרוש רפורמות עמוקות. בוואדי אל־נאר (קדרון) תושבים מתוסכלים מהיעדר השקעה בתשתיות מתלוננים על החמרת הזיהום ועל קוצר ידה של הרשות הפלסטינית מלטפל בהן בטענה שאין ביכולתה לממן בעקבות הפסקת מימון בין־לאומי.69 תושב ואדי אל־נאר תיאר את המציאות במילים אלו: "הבטיחו לנו גן עדן, קיבלנו ביוב זורם. עכשיו אין מי שיממן והנחל נשאר מסריח".70
פרק שביעי: דו"ח EQA – הודאת בעל דין
עמודים 152–155
אילו נדרש אישור נוסף לממצאים המרכזיים העולים ממסמך זה, הוא ניתן במפתיע דווקא מפי הרשות לאיכות הסביבה הפלסטינית (EQA, להלן: ראכס"פ). בראשית 2024 פרסמה ראכס"פ דו"ח מקיף "על מצב הסביבה במדינת פלסטין",71 אשר מעבר לרטוריקה הקבועה נגד ישראל כולל גם שורה ארוכה של הודאות מפורשות בכשלים חמורים בתחום ניהול הסביבה. הפרק שלפניכם עוסק בדו"ח זה והציטוטים המובאים בו כולם מן הדו"ח הנ"ל.
עיקר העבודה על הדו"ח הנ"ל נעשתה בשנת 2023, אך הוא פורסם רק לאחר אירועי 7 באוקטובר 2023. אף כי מוזכרת בו מלחמת חרבות ברזל והשפעתה על הסביבה – בעיקר ברצועת עזה – עיקרו נכתב עוד לפני השינויים הדרמטיים שחלו מאז. מסמך זה הוא צוהר למערכת המושגית והאידאולוגית שהרשות הפלסטינית מבינה בה את הסביבה, ולכן ערכו רב. הדו"ח מאפשר הצצה להנחות היסוד ולמבנה החשיבה של הרשות הפלסטינית בענייני סביבה וליחס שבין מדיניות סביבתית ובין שיקולים פוליטיים.
את ההקדמה לדו"ח חיברה ד"ר נרסין אל־תמימי, יושבת ראש ראכס"פ. הקדמה זו ממסגרת את המסמך כולו: ניסיון מקיף לסקור את כלל תחומי הסביבה – מים, אוויר, קרקע, מגוון ביולוגי, שינויי אקלים, פסולת, אנרגייה – אך בייחוס מלא של האחריות למצב הקיים ל"כיבוש הישראלי", ובלי להזכיר כמעט כשלים פנימיים. "הדו"ח הוא הדו"ח הרשמי הראשון על מצב הסביבה במדינת פלסטין [...] מתייחס להשפעת הכיבוש המתמשך זה עשרות שנים על הסביבה הפלסטינית [...] מתוך ניסיון לצייר תמונה עדכנית של הסביבה באמצעות נתונים, עובדות ומידע זמין [...] משמש בסיס למדידת ההתקדמות וההישגים העתידיים".
הדו"ח מבקש להציג תשתית מקצועית ומדידה של מציאות סביבתית, אך בפועל עמוד השדרה שלו כפול: האשמת ישראל מחד גיסא, ומאידך גיסא הודאה – על פי רוב משתמעת, לעיתים מפורשת – בחולשתה הפנימית של הרשות הפלסטינית בכל הנוגע לענייני סביבה.
האשמת ישראל
הדו"ח מאשים את ישראל בכל מפגע בכל תחום:
- "הסביבה הפלסטינית חוותה לחצים רבים ומשמעותיים, והכיבוש הישראלי היווה את הלחץ העיקרי".
- "פליטות גזי החממה מההתנחלויות עלו על אלו הנפלטות מהאוכלוסייה הפלסטינית בשנת 2020".
- "המדיניות והצעדים של מדינת הכיבוש הם מכשול בפני מימוש זכויות סביבה".
- "מדינת הכיבוש עוסקת בסחר בלתי חוקי בכל סוגי הפסולת, כולל פסולת מסוכנת, לשטחי מדינת פלסטין הכבושה".
- "מדינת הכיבוש מטפלת בפסולת המתקבלת מההתנחלויות ובפסולת המתקבלת בתוך מדינת הכיבוש באתרי פסולת כיבושיים בשטחי הגדה המערבית".
- "מדינת הכיבוש מנעה את זרימת נהר הירדן לעבר ים המלח […] זה שינה את המערכת האקולוגית שלו".
ישראל מופיעה כמעט בכל פרק בדו"ח ככובש מזהם, מפר אמנות, הורס משאבים, המפריד בין הפלסטינים לסביבתם, וטענה זו היא עמוד השדרה הרעיוני שלו. יתר על כן, לאורך כל הדו"ח ישראל כמעט אינה נזכרת בשמה המפורש אלא בכינוי "מדינת הכיבוש".
כפי שהודגם בפרק הרביעי (טענות הרשות הפלסטינית על המידה שההתיישבות הישראלית מזהמת בשפכים), הנתונים שהרשות הפלסטינית מציגה נוטים להיות מוגזמים ולעיתים אף סובלים מחוסר דיוק מוחלט. אולם זאת לשון דו"ח ראכס"פ, ופרק זה מציג את הדברים כלשונם ורוחם.
חולשת הרשות הפלסטינית
לצד האשמות אלה יש בדו"ח קטעים רבים שבהם נרמז – ולעיתים אף נאמר במפורש – כי לרשות הפלסטינית אין כל עניין בנושאי סביבה. לשיטת מחברי הדו"ח הסיבות לכך הן אי־מסוגלות וחוסר מימון:
- "סדרי העדיפויות האסטרטגיים של התוכנית אינם כוללים במפורש את התחום הסביבתי או חיזוק הזכויות הבסיסיות, בהן הזכות לסביבה נקייה ובריאה. […] הבטחת הזכות לסביבה בת קיימא אינה מוצגת כאחת מהעדיפויות המרכזיות".
- "רוב האסטרטגיות והתוכניות הללו אינן מאושרות באופן רשמי על ידי ממשלת פלסטין. […] התוכניות והאסטרטגיות הללו דורשות מימון גדול בהרבה מתקציבי הממשלה המוקצים למגזר הסביבה".
- יש אתגרים נוספים המכשילים את אכיפת החוק, וביניהם מחסור בכוח אדם מיומן […] וכן היעדר חזון או תוכנית אסטרטגית להתמודדות עם עבירות סביבתיות".
- "אי־הכללת תפקיד המשטרה הסביבתית בחוק פוגעת במעמדה".
- "ההוצאה הממשלתית על הגנת הסביבה – 0.1% מתקציב המדינה".
- "תורמים רבים נמנעים מהשקעה בפיתוח ממשל סביבתי".
- "הביצועים הסביבתיים של המטמנות ברמה נמוכה [...] בשל מגבלות כלכליות וטכניות".
- "המסגרת המוסדית לניהול חומרים מסוכנים מפוצלת [...] הקושי במעקב ובפיקוח".
מן האמור עולה תמונה ברורה: הרשות הפלסטינית תולה את כשליה בחסמים חיצוניים (כיבוש, תורמים, היעדר ריבונות), אך למעשה מעידה על כשלים פנימיים עמוקים שמונעים ממנה להתמודד ביעילות עם אתגרי הסביבה.
דו"ח זה אינו טקסט עוין לרשות הפלסטינית שנכתב על ידי גורם חיצוני לה אלא עדות פנימית שחיבר גוף ממשלתי פלסטיני רשמי. על אף שהדו"ח מכוון במידה רבה נגד ישראל, בסופו של דבר הוא מעיד בעיקר על הפער העצום בין מה שנדרש מממשל אזרחי במרחב הסביבתי ובין המצב בתחום זה כפי שהוא למעשה, בשטחים שבאחריות הרשות הפלסטינית.
מסמך זה חיוני למי שמבקש להבין באופן בלתי אמצעי איך הרשות הפלסטינית עצמה תופסת את הגורמים המשפיעים על נושאי הסביבה ביהודה ושומרון ואת מידת אחריותה (או אי־אחריותה) בתחום זה.
פרק שמיני: סיכום: שורת הרווח
עמודים 156–158
המסכת שפרסנו בפרקים הקודמים חושפת את היותה של הרשות הפלסטינית גורם מרכזי למפגעי הסביבה ביהודה ושומרון לא רק בשל כשל תשתיתי אלא בשל דפוס שיטתי של שימור משברים לצרכים פוליטיים וכלכליים ולקציר רווחים אישיים. הפרקים הללו מתארים מעגל דינמי:
- הידרדרות אל סף קריסה (בכל הנוגע למפגעי סביבה) עקב מדיניות של הזנחה, חוסר יכולת ארגונית וכלכלית ופריקת כל אחריות משני אלה.
- מינוף הקריסה – המדומה או הממשית – לקציר רווחים שונים.
- וחוזר חלילה. הבנה של דינמיקה זו מביאה לכלל מסקנה כי הרשות הפלסטינית אינה קורבן של הנסיבות אלא שחקן פעיל ביצירת המשבר הסביבתי ובהנצחתו. בפרקים הקודמים הוצג מארג עדויות וממצאים אשר בחיבורם יחדיו מגלים דפוס פעולה ברור: הרשות הפלסטינית אינה פועלת להסרה מלאה של מפגעי הפסולת ביהודה ושומרון משום שהמשך קיומם מספק לה יתרונות כלכליים, פוליטיים ודיפלומטיים.
1. שליטה בתשתיות
כפי שפורט בפרק הראשון, הרשות הפלסטינית שולטת במערך המטמנות המוסדרות — אל־מיניה וזהרת אל־פינג'אן — אך אינה משקיעה בהן משאבים שיבטיחו תפקוד תקין. ההזנחה, עומס היתר והיעדר הפיקוח מאפשרים לרשות הפלסטינית לעצום עיניים לנוכח זרימת פסולת לאתרים חלופיים פירטיים, שיש בהם הסדרים בלתי רשמיים המפיקים הכנסות מקומיות.
2. ניצול המערכת הבלתי מוסדרת
האתרים הפירטיים הם רכיב מרכזי במערך הפסולת, והוא משרת מגוון בעלי אינטרסים: תושבים, רשויות מקומיות, בעלי קרקעות, קבלנים ויזמים. שמירת המערכת הזו משרתת אינטרסים כלכליים מיידיים ומאפשרת חלוקת טובות הנאה לכל אורך שרשרת הטיפול בפסולת.
3. דחיית מיזמים אזוריים
העיכובים בהקמת מיזמים חדשים, כמו מטמנת ראמון, אינם נובעים רק ממחלוקות טכניות או פוליטיות. שמירת המחסור בתשתיות הטמנה, במיוחד באזורי C, יוצרת צורך מתמיד במענקים חיצוניים ומאפשרת לרשות הפלסטינית להציג עצמה בזירה הבין־לאומית כצד מוחלש ונרדף.
4. מנופי מימון ובקרה פוליטית
ניהול כספי המענקים ותהליכי הביצוע נשלטים בידי מנגנונים פוליטיים. שליטה זו מאפשרת לרשות הפלסטינית לחזק רשתות נאמנות ולכוון את חלוקת התקציבים לטובת בעלי בריתה אגב שימור תלות של קהילות ורשויות מקומיות במוקדי הכוח שלה.
5. השימוש במנגנון האשמה חיצונית
הרשות הפלסטינית מגלגלת אל מדינת ישראל את האחריות למפגעי הפסולת ומשתמשת בטיעון זה כבכלי לגיוס תמיכה פוליטית וכלכלית מבחוץ. מנגנון זה מקבע את התפיסה שאין ביכולתה לפתור את הבעיה בעצמה — וטענה זו משרתת את המשך הזרמת המשאבים.
התמונה הגדולה
חשיפת הרשות הפלסטינית והקשר שלה אל משבר הפסולת ביהודה ושומרון משול למתיחת קו בין נקודות המסומנות על דף לבן כדי לחשוף את התמונה העולה מסך צירוף הנקודות. כל אירוע כשלעצמו נראה מנותק מההקשר הרחב, אבל מנקודה לנקודה ומאירוע לאירוע הולכת ונחשפת רשת הקורים. בפרק הרביעי, החמישי והשישי הראינו שהרשות הפלסטינית, המונעת מצדקנות וממסכנות, מחצינה טענות לאשמת ישראל בכל תחום ועניין ומשתמשת בהאשמה זו כבתריס מפני ביקורת פנימית וחיצונית.
הדיון בבעיות הפסולת ביהודה ושומרון רק דרך הפריזמה של המאבק של הרשות הפלסטינית בישראל מעוות את התמונה. התנהגות רעה ותרבות סביבתית קלוקלת הן פעמים רבות דווקא תופעות נפוצות, וודאי שאינן ייחודיות לרשות הפלסטינית. בפרק השני הבאנו ראיות להיותה של הרשות הפלסטינית מייצגת אותנטית של תרבות הממשל הסביבתי בעולם המתפתח (וראו הרחבה בנספח 2 לדו"ח זה). כפי שציינו בהקדמה, אבן השתייה של הדו"ח היא המציאות ולא המלל והפרשנות. והמציאות, כפי שהדגמנו אותה בפרק הראשון ועוד יותר בפרק השלישי, קשה. במסע סיזיפי תיעדנו מפגע פסולת אחר מפגע פסולת, והאתרים שהצגנו בקטלוג הם רק כעשירית מן האתרים הרשומים במאגר המידע של עמותת ירוק עכשיו.
בהרצאה מפורסמת מתועד פרופ' סם ריצ’רדס מאוניברסיטת פנסילבניה עונה על שאלותיה של סטודנטית המציגה עצמה כפלסטינית, התוקפת את ישראל שוב ושוב ומציגה את הפלסטינים כמסכנים. ריצ'רדס עונה לה תמיד בשאלה אחת: למה?! ברור למעלה מכל ספק שהבעיה איננה הון. כבר בשנת 2002 היו הפלסטינים שיאני כל הזמנים בקבלת תרומות לנפש,72 ומאז זרמו עוד מיליארדים רבים לרשות הפלסטינית. אם כן, מדוע באמת כשלה הרשות הפלסטינית מלטפל בבעיות הסביבה שבאחריותה? מפני שהאמת תלויה בזווית ההסתכלות: מבחינת הרשות הפלסטינית היא לא כשלה כלל, היא הצליחה מעל למשוער ובאופן אירוני אפשר לומר שהרשות הפלסטינית פועלת על פי הכלל הסביבתי הידוע: "הזבל של האחד הוא הזהב של האחר".
פרק תשיעי: היום שאחרי
עמודים 159–169
פרק זה הוא למעשה הנספח הראשון לדו"ח הגדול שהוצג בפרקים הקודמים. עיקרו של הדו"ח עסק באחריות הרשות הפלסטינית למפגעי הסביבה, ומבחינה זו דבר לא יחסר אם לא תתלווה לו כל הצעה לחלופה. יתר על כן, נוח להיות בצד המבקר מלהסתכן באתגרי התיקון. אולם השארת המצב כפי שהוא היא פשע סביבתי, ומן הראוי שכל מי שיכול יפעל לתקנו. מחיר פשע זה הוא חיי אדם, ואם נוכל לקדם פתרון כלשהו, נסתכן בביקורת.
כל הנתונים בפרק זה מתבססים על דו"חות רשמיים (מבקר המדינה 2024, דו"ח משרד הבריאות 2024, דו"ח ירוק עכשיו 2024), שיחות עם גורמי שטח (איגודי ערים לאכ"ס שומרון ויהודה, קבלנים העוסקים בתחום הפסולת ביהודה ושומרון, גורמי מקצוע נוספים מן התחום), השתתפות בישיבות ועדות כנסת העוסקות בעניין (פנים והגנ"ס, ביקורת המדינה) וסיורים מרובים בשטח.
בִרִיק השלטוני־סביבתי שתואר בהרחבה בשמונת פרקי הדו"ח הקודמים מתקיימת מציאות חיים יום־יומית של כמיליון וחצי פלסטינים וכחצי מיליון ישראליים. הפסולת שהם מייצרים, אם אינה מטופלת, הופכת למפגע הרסני ואף קטלני. האוויר אינו מבחין בין קו ירוק לתחום שיפוט, וכך גם הביוב הזורם ללא גבול. ובינתיים בני אדם, מי תהום, בעלי חיים והטבע עצמו נפגעים פגיעה אנושה. בעובדות אלה מכירים הישראלים, הקהילה הבין־לאומית וגם הפלסטינים עצמם.
בנסיבות אלה, בהיעדר חלופה פלסטינית, ישראל אינה יכולה להמשיך ולהחזיק בעמדת צופה מן הצד. האחריות הסביבתית מחייבת אותה לפעול כעת לא מטעמים פוליטיים אלא מתוך הכרח בריאותי, אקולוגי ומוסרי. על ישראל לקבל עליה אחריות בין שיש לה יד ורגל בבעיות הסביבה ביהודה ושומרון ובין שלא, לא משום שהיא אשמה אלא משום שהיא היחידה שמסוגלת לעשות זאת. על ישראל לבחור בפעולה מתוך הבנה כי המשך ההמתנה להירתמות הרשות הפלסטינית לטפל בבעיית הפסולת היא למעשה שותפות בפשע סביבתי מתמשך.
קשרים עם גופים מקומיים פלסטיניים לצורך הטיפול בפסולת הפלסטינית אפשריים אך רק אם יישאו אופי אזרחי־תפעולי בלבד. הסוגיה איננה הכרה מדינית או שותפות שלטונית אלא ההכרח לספק צורך מיידי. במרחב משותף שיתופי פעולה פונקציונליים דווקא מבורכים, אך עליהם להיעשות מתוך ראייה כוללת של המרחב ושל צרכיו, ונקודת השקפה זו רק בכוחה של ישראל לאמץ. על ישראל לפעול להקמה ולתפעול של תשתיות לפינוי פסולת פלסטינית, לטיפול בה ולהטמנתה בתכנון ובביצוע ישראלי, ואם צריך גם במימון הקמת התשתיות. תשתיות אלה ייבנו למען כל התושבים – יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים – כדי למזער נזקים ולספק תשתית מתפקדת ויעילה.
רתימת הקהילה הבין־לאומית למימון הפתרונות הנחוצים היא מהלך רצוי ומבורך, אך לא הכרחי. התעקשות על מימון כזה במחיר השארת המצב כפי שהוא היא אבסורדית: היא מעמידה בראש סדר העדיפויות מקור מימון אפשרי (שאין כל בטחון שניתן לסמוך עליו), על פני חייהם ובריאותם של בני אדם, אזרחי ישראל משני עברי הקו הירוק והתושבים הפלסטיניים ביהודה ושומרון. על ישראל לגבש מדיניות ברורה לפינוי הפסולת. לא עוד כיבוי שרפות אלא תכנון כולל. להלן תוצג סקירה קצרה של מנגנון הטיפול הנוכחי בפסולת בהפעלת המנהל האזרחי – כיסוי פסולת בוערת. בהמשך הפרק יפורטו שלוש חלופות למצב זה. החלופות מגובות בנתונים מספריים, בתרשימים ובטבלאות, וכדרכם של אלה הניתוח הוא קר ותועלתני. אם ניתוח הנתונים יצביע על כדאיות בשיתוף פעולה עם גורמים פלסטיניים מקומיים, זאת תהיה גם ההמלצה.
כיסוי
בעיית שרפת הפסולת הביתית נוגעת לכל מרחבי יהודה ושומרון, אך עיקרה באזור בנימין ומערב השומרון.
לפלסטינים שני מתקני הטמנה מאושרים: זהרת אל־פיג'אן, סמוך לג'נין, ואל־מיניה, ממזרח לבית לחם. הקמתו של מתקן שלישי במזרח

בנימין (ראמון) מתעכבת עקב מחלוקות בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית והגורם המממן (KFW Bank).
כפי שהראינו בפרקים קודמים, בנוסף לחוסר העניין שמגלה הרשות הפלסטינית מלטפל במפגעי הפסולת שבאחריותה, היא אף הולכת ונחלשת ובהתאם לכך גם רמת השירותים המוניציפליים שהיא מספקת לתושביה יורדת וכיום, בכל הנוגע למתן שירותים של פינוי פסולת ושל טיפול מוסדר בה, היא כלי ריק.
מצב זה גרם לכך שפסולת פלסטינית מושלכת, נשרפת ומוטמנת באופן בלתי מוסדר באין־ספור אתרים פירטיים. שרפות הפסולת גורמות
לפגיעה חמורה בבריאות ובאיכות החיים של תושבים רבים משני עברי הקו הירוק.
בהשפעת הלחץ הציבורי המנהל האזרחי מנסה לטפל בשרפות הפסולת הביתית ביהודה ושומרון, אולם השיטה שהוא נוקט – כיסוי ערמות בוערות בעפר – היא פתרון יקר (על פי הערכות, המתבססות על נתונים שהועברו למבקר המדינה, מחירה כ־2.2 מיליון שקלים בשנה) ולא יעיל כלל, כיוון שכיסוי זה אינו מכבה את הפסולת ורק מחריף את האיום לזיהום הקרקע ומי התהום. חשוב לציין כי הוצאה זו קטנה בהרבה מן הצורך המעשי, כיוון שהמנהל פועל באופן תגובתי בלבד. גם במקרים בהם מוקד הבערה נצפה היטב ומתועד, המנהל לא יבצע כל פעולה כל עוד לא מוגשת תלונה כנגד המפגע.
גרוע מכך: המצב הנוכחי הוא למעשה מנגנון "חוטא נשכר": "יזמים" מקבלים תשלום תמורת השלכת פסולת תעשייתית וביתית. מסיבות שונות (נפח פסולת רב, הפקת מתכות ועוד) הפסולת מובערת. המנהל האזרחי מוזעק לכבות ולכסות, ועם תום מבצעי כיסוי אלה האתרים נותרים פתוחים להשלכה חוזרת, ומשמשים כעת מטמנות דה־פקטו. אף גרוע מכך: הכיסוי אינו מכבה את האש, כפי שהסבירו נציגי כבאות והצלה פעמים רבות בדיונים בכנסת שעסקו בסוגיה. תופעת הבעירה הפנימית, המכונה "בורות השטן", היא מנגנון של בעירה בבטן ערמת הפסולת הממשיכה לשחרר עשן וגזים רעילים מסדקים בכיסוי האדמה עד לקריסת הקרקע, הפוערת בולען.
אל הכישלון המעשי מצטרפת אוזלת יד משפטית. האכיפה הישראלית הסביבתית ביהודה ושומרון חלשה מאוד, וכלל גופי האכיפה מבוקרים בחריפות רבה על אוזלת ידם בדו"חות מבקר המדינה, בוועדות הכנסת ועל ידי התקשורת והציבור הסובל.
מנגנון הטיפול הישראלי הנוכחי בפסולת הפלסטינית אינו עובד. יש צורך בשינוי פרדיגמה ממדיניות תגובתית של כיבוי שרפות חוזרות לניהול פרואקטיבי ומוסדר של הפסולת הפלסטינית כדי לנתק את מעגל ההשלכה וההבערה הפירטית ולמזער את הנזק לבריאות, לסביבה ולכלכלה.
פינוי ולא כיסוי
למרות המסע הארוך בין ערמות הפסולת הפלסטינית ובמחוזות שחיתות הרשות הפלסטינית לא הכול שחור, לא הכול אבוד, ויש מה לעשות. איגודי ערים לאכ"ס שומרון ויהודה ניסחו תוכנית שבמוקדה שינוי באמצעות פעולה שלה שתי קומות.
- קומת הבסיס: קבלת אחריות ישראלית לפתרון בעיית הפסולת ביהודה ושומרון. - הקומה השנייה: פינוי הפסולת הבוערת מהאתרים הפלסטיניים במקום כיסויה. מנגנון הפינוי אוחז בקרני השור ולא בזנבו: במקום לנסות להתמודד עם בעירה משתוללת לסלק את הגורם לה. כדי שאש תוכל לבעור חייבים להיות שלושה אלמנטים: חומר, חמצן וחום. הפתרון של המנהל האזרחי להתמודדות עם שרפות הפסולת הוא ניסיון לטפל בחום היינו באש. דרך זו נכשלה פעם אחר פעם. לעומת פתרון כושל זה איגודי ערים לאכ"ס שומרון ויהודה מציעים לסלק את החומר, היינו את הפסולת, לאתר מוסדר.

כדי שדגם "פינוי ולא כיסוי" יצליח לחולל שינוי של ממש עליו לעמוד על ארבע רגליים:
- ביטול התמריצים הכלכליים לפעילות עבריינית; - הקמת תשתית חוקית לפינוי; - יישום אכיפה מחמירה;
- מימון המבוסס על עקרון "המזהם משלם". על סמך עקרונות אלה נבחנו שלוש חלופות שונות זאת מזאת בעומק המעורבות הישראלית בתפעול הפתרון ובהיקף שיתוף הפעולה הנדרש עם גורמים אזרחיים פלסטיניים מקומיים (לא הרשות הפלסטינית). כל אחת מן החלופות הללו מציעה פתרון מיידי למוקדי פסולת בוערים כעת על ידי פינוים ומציעה חלופה מוסדרת בטווח הזמן הבינוני.
חלופה 1: העברת האחריות לרשויות המקומיות הפלסטיניות
ישראל מקימה את התשתית ומפקחת עליה, אך האחריות לפינוי הפסולת מועברת בהדרגה לרשויות המקומיות הפלסטיניות עד להעברתה לתפעולן המלא.
חלופה 2: מנגנון תפעול אזרחי בניהול ישראלי ובשיתוף פעולה חלקי עם רשויות פלסטיניות מקומיות
את הקמת התשתיות ותחנות המעבר מנהלת ישראל, הפינוי לתחנות נעשה בידי הרשויות המקומיות הפלסטיניות, וההובלה לאתרי הקצה נעשית במימון ובפיקוח ישראלי.
חלופה 3: ניהול ישראלי ישיר
ישראל מקבלת עליה אחריות מלאה לאיסוף, לפינוי ולטיפול קצה בפסולת, ללא הסתמכות על הרשויות הפלסטיניות.
כל תוכנית המבקשת לחולל שינוי בנושא הטיפול בפסולת הפלסטינית חייבת לעמוד בשתי דרישות יסוד: יצירת פתרונות ישימים לפסולת וריכוז מאמץ בעניין האכיפה. האחת בלי השנייה לא תיתכן, כי אם לא יהיה פתרון קצה לפסולת, התמריץ להשליך אותה יהיה גדול מדי. ומנגד, היעדר אכיפה אפקטיבית ינתב חלק ניכר מן הפסולת לפתרון הקצה הזול: השלכה ושרפה.
אלו הן הנחות הבסיס לחלופות:
- 1. מפאת הסכנה לבריאות ונזקים נלווים אין להשאיר את המצב כפי שהוא.
- 2. על החלופה להיות ישימה לטווח הקצר ולטווח הבינוני (אופק של שש שנים).
- 3. על ישראל להיות מעורבת (לכל הפחות) בפיקוח על יישום התוכנית. כדי לעמוד בהנחות יסוד אלה כל החלופות כוללות את המרכיבים האלה:
- 1. אכיפה – שדרוג ממשי של מערך האכיפה הסביבתית ביהודה ושומרון;
- 2. תשתיות – הקמת תחנות מעבר לפסולת פלסטינית סמוך לריכוזי האוכלוסייה;
- 3. פינוי – אחריות להובלת הפסולת מתחנות המעבר אל פתרון הקצה;
- 4. טיפול – סילוק הפסולת בפתרון קצה מוסדר (ישראלי או פלסטיני). העלויות והחישובים המוצגים להלן מסתמכים על נתונים ראשוניים שהוצגו בפרק היבטים כלכליים בדו"ח "זיהום חוצה גבולות" בהוצאת עמותת ירוק עכשיו (2024). 73

מן הנתונים המוצגים בתרשים שלעיל ברור שהשארת המצב כפי שהוא תגרום נזק כלכלי כבד למדינת ישראל וכי כל אחת מן החלופות טובה בהרבה מהתמשכות המצב הנוכחי. למרות זאת ארגוני סביבה וגופים מקצועיים מתקשים לשכנע את המדינה להכיר בעובדה זו. הסיבה הטריוויאלית להשארת המצב כמו שהוא היא כמובן קיבעון מחשבתי וחוסר רצון בשינוי, אולם יש גם הצדקה כלכלית מיידית לשינוי: בטווח המיידי הפתרון הגרוע ביותר הוא גם הזול ביותר, כפי שאפשר לראות היטב בתרשים הבא.

יש הכרח לחבר את שני התרשימים הקודמים כדי להבין את התמורה להשקעה: אם מדינת ישראל תיטול על עצמה את מלוא האחריות, היא תפחית באופן דרמטי את הנזקים הנגרמים לה. ולעומת זאת אם לא תשנה דבר, ההוצאה במזומן בטווח הזמן המיידי תהיה קטנה, אך הנזקים הישירים והעקיפים בטווח הזמן הבינוני והארוך יהיו כבדים מאוד. השוואת סך כל העלויות בין החלופות לשש שנים בערכי שנת 2025

ניתוח והמלצות
| חלופה 1 | חלופה 2 | חלופה 3 | |
|---|---|---|---|
| עלויות חיצוניות | ₪3,020Mפחות עדיף | ₪3,020Mפחות עדיף | ₪2,597Mעדיף |
| עלויות ישירות | ₪245Mעדיף | ₪374M | ₪684Mפחות עדיף |
| קיזוז/תשלום פלסטינים | -₪187Mעדיף | -₪84M | -₪60Mפחות עדיף |
| סך כל העלויות | ₪3,078Mעדיף | ₪3,311Mפחות עדיף | ₪3,222M |
| ציון משוקלל | 2עדיף | 0פחות עדיף | 1 |
- פחות עדיף
- עדיף
שקלול הנתונים הכלכליים שהוצגו מראה שהדגם הכדאי ביותר הוא חלופה 1: העברת אחריות בהדרגה לרשויות פלסטיניות מקומיות. ראו פירוט מעשי של הדגם ונתונים כלכליים נוספים בנספח 1.
לחלופה זו כמה יתרונות חשובים:
- 1. "המזהם משלם" – הדגם הזה מעביר בהדרגה לידי הפלסטינים את האחריות למלוא התשלום והטיפול בזרם הפסולת הביתית.
- 2. העתקת התמריץ הכספי לפינוי מוסדר – רווחים שצפויים לשאת מפעילים פלסטינים בגין הטיפול בפסולת הם תמריץ חיובי לסילוק מוסדר של הפסולת.
- 3. הקטנת סיכון לחבלות בתוכנית פינוי הפסולת.
- 4. למדינת ישראל הדגם הזה מצריך תקופת התערבות קצרה יותר מן הדגמים האחרים (שלוש־ארבע שנים).
- 5. ירידה בהוצאה השוטפת המוטלת על מדינת ישראל.
חסרונה העיקרי של חלופה זו הוא הצורך להסתמך על רשויות מקומיות פלסטיניות, והצלחתה תלויה במידה רבה ביכולת להפריד אותן מן הרשות הפלסטינית.
החלופה השנייה במידת כדאיותה היא קבלת אחריות ישראלית מלאה, ומבחינה סביבתית טהורה היא עדיפה מכל חלופה אחרת. אולם בפני חלופה זו עומדים אתגרים ביטחוניים לא־מבוטלים, כיוון שישראל תהיה חייבת להפעיל מנגנון אזרחי ישראלי בערים וביישובים הפלסטיניים, אך היא הדרך שיש לפנות אליה במקרה של כישלון החלופה הראשונה. וראו דיון מפורט בחלופה 1 בנספח 1.
"פינוי ולא כיסוי" הוא שינוי פרדיגמה ישים לטיפול בשרפות הפסולת הפלסטינית ביהודה ושומרון אגב חיסכון של מיליארדי שקלים למשק והצלת אלפי נפשות. דגם זה משלב אכיפה נחושה, הקמת תשתיות מתאימות לצורך פינוי וטיפול בפסולת הפלסטינית ושיתוף פעולה מדורג עם הרשויות הפלסטיניות המקומיות. הנסיבות הנוכחיות הן הזדמנות נדירה להובלת שינוי שיתרום תרומה של ממש לבריאות, לסביבה ולכלכלה.
נספח 1: פינוי ולא כיסוי
עמודים 170–175
נספח זה משלים את הפרק התשיעי בהציגו פירוט העקרונות הכלליים של החלופה המועדפת - אחריות ישראלית כללית ואחריות רשויות מקומיות פלסטיניות בתחומן - במספרים ובמעשים. עם זאת כדי להעביר את העבודה המוצגת להלן לפסים מעשיים יש לנסח פרוגרמה מפורטת ומלאה, ולכך נדרשת עוד עבודה רבה, שלא כאן מקומה.
סכמה מעשית
כל ניסיון להתמודד עם בעיית הפסולת ביהודה ושומרון ללא אכיפה לא יצלח. המשרד להגנת הסביבה מקדם הצעת מחליטים לטיפול במפגעי פסולת ביהודה ושומרון, ובה תקצוב נרחב למגוון יחידות וגופים האמונים על האכיפה באזור ועל מניעת זליגה של פסולת ישראלית אל "החצר האחורית", קרי יהודה ושומרון.
פרטי הצעה זו טרם פורסמו בפומבי, ועל כן אנו מנועים מהצגתם, אבל בכל הנוגע לתקצוב האכיפה, כל עוד לא ייערכו בה שינויים, התוכנית מביאה בשורה חדשה.
אלו הגופים הפעילים ובעלי הסמכות בתחום האכיפה הסביבתית ביהודה ושומרון:
- קמ"ט אכ"ס - יחידת דוד - מנהא"ז – יחידת הפיקוח - משטרת ישראל נוסף עליהם פעילים ביהודה ושומרון גורמים שיכולים לסייע בפיקוח, אך לא באכיפה (כל זמן שלא יערכו תיקוני חקיקה שיאפשרו זאת): - איגודי ערים לאכ"ס (יש לתגבר את מערך הפיקוח)
- פקחים במחלקות קרקעות ברשויות המקומיות - ארגוני מגזר שלישי העוסקים בענייני סביבה ובשמירה על קרקעות והמרחב הפתוח
פינוי פסולת:
מערך פינוי הפסולת מורכב משתיים־שלוש תחנות:
- 1. איסוף הפסולת הביתית והבאתה אל תחנת מעבר;
- 2. הסעת הפסולת מתחנת המעבר אל מטמנה או אל מפעל מיון;
- 3. במקרה של מפעל מיון: א. מכירה של כל פסולת ניתנת למחזור; ב. העברה לפתרון קצה – כיום רק מטמנות. המשרד להגנ"ס פועל לקדם מפעלי השבת אנרגייה מפסולת. סוגיה זו נמצאת בלב דיון ציבורי חריף בין מתנגדים לתומכים, ובכל מקרה מדובר בתשתית יקרה שאין כדוגמתה פעילה כיום בישראל.
פינוי למעשה – על סמך תוכנית פינוי ולא כיסוי של איגודי ערים לאכ"ס שומרון ויהודה:
1.איתור נקודות להקמת תחנות מעבר אזוריות סמוך לערים וכפרים פלסטיניים והקמתן – באחריות מדינת ישראל.
- 2. איסוף הפסולת מן המרחב העירוני והכפרי והסעתה אל תחנת המעבר – באחריות רשויות מקומיות פלסטיניות.
- 3. הובלת הפסולת מתחנות המעבר אל אתר הקצה – ביצוע על ידי קבלנים פלסטיניים בפיקוח ישראלי ובמימון ישראלי הולך ופוחת (ראו להלן סעיף מימון):
א. העברה למטמנות הפלסטיניות תחייב שדרוג והתאמה שלהן לסטנדרטים ישראליים, ובכלל זה יכולת מעשית לפקח על כך. ב. העברה למפעלי מיון – כיום ביהודה ושומרון יש מפעל אחד כזה בעמנואל (יוניברב). פינוי לאתרים כאלה מחייב הקמה של מפעלים נוספים, ישראליים או פלסטיניים. מפעלי מיון אלה יידרשו לחתום על חוזה מוסדר עם מטמנה בתקן ישראלי, מוכרת ומפוקחת.
- 4. אתרי פסולת פירטיים קיימים – פינוי הפסולת או שיקום שלהם באתרם, לפי תוכנית פרטנית ועל סמך סדר עדיפויות הנשען על שיקולי סיכונים לאדם ולסביבה (להלן בסעיף מימון: טיפול בעבריינות).
מימון
עלות אכיפה:
- תקצוב של משרדי הממשלה הרלוונטיים – לפי המלצות הצוות הבין־משרדי. - מומלץ לתקצב גם פקחים באיגודי ערים לאכ"ס שומרון ויהודה, שהם גורם מקומי פעיל ביותר בתחום הטיפול בפסולת ביהודה ושומרון.
השקעה בהקמת תשתיות, במימון פינוי מוקדי שרפות ובשינוע הפסולת לאתר הקצה:
-קרן ניקיון. הקרן תישא בעלויות שינוע הפסולת עד העברת סעיף זה לידי הרשויות הפלסטיניות המקומיות. מומלץ כי העלות תתחלק בין כספי קרן הניקיון יהודה ושומרון לקרן הניקיון ישראל, שכן השפעת המפגע ניכרת משני צידי הקו הירוק. דגם חלוקה מוצע: 50:50.
עלות הטמנה:
-רשויות פלסטיניות מקומיות, על פי עקרון "המזהם משלם".
רשויות מקומיות פלסטיניות - העמסת עלויות מדורגת:
כדי ששינוי של ממש יקרה יש לוודא כי אנו מחליפים מודל האשמה שאינו בר-קיימא (נוכחי) במודל אחריותיות שהוא תנאי ליציבות מערכת הטיפול בפסולת. משמעות הדבר, העברת האחריות למימון הטיפול בפסולת לרשויות הפלסטיניות המקומיות שבתחומן היא נוצרת. אולם כדי שמעבר זה יצליח יש לבצע אותו במדורג. העברה מיידית אולי צודקת, אבל חסרת כל סיכוי סביר. בפרק התשיעי הגדרנו את משך זמן התהליך לשש שנים והן מתחלקות לשתי תקופות:
- תקופה ראשונה, שלוש שנים (2026-2028): מדינת ישראל מממנת חלק הולך ופוחת מעלויות הפינוי הפלסטיני.
- תקופה שניה, שלוש שנים (2029-2031): הרשויות הפלסטיניות מממנות את פינוי האשפה מתחומן.
להלן טבלאות המציגות את העלויות המוערכות לפי התקופות וכן גרפים המציגים את התפלגות ההוצאות לפי גורם מממן.
תקופה ראשונה - עלויות לפי פרקים
| תקציב משרדים | קרן ניקיון | ר. מקומיות פלסטיניות | |||
|---|---|---|---|---|---|
| אכיפה | טיפול בעבריינות | פינוי | תשתיות | הטמנה | |
| 2 0 2 6 - 2 0 2 8 | ₪65M (תקציב משרדים) | ₪6M (קרן ניקיון) | ₪113M (קרן ניקיון) | ₪9M (קרן ניקיון) | ₪61M (ר. מקומיות פלסטיניות) |
- תקציב משרדים
- קרן ניקיון
- ר. מקומיות פלסטיניות

תקופה שניה - עלויות לפי פרקים
| תקציב משרדים | קרן ניקיון | ר. מקומיות פלסטיניות | |||
|---|---|---|---|---|---|
| אכיפה | טיפול בעבריינות | פינוי | תשתיות | הטמנה | |
| 2 0 2 9 - 2 0 3 1 | ₪49M (תקציב משרדים) | ₪2M (קרן ניקיון) | ₪0M (קרן ניקיון) | ₪0M (קרן ניקיון) | ₪126M (ר. מקומיות פלסטיניות) |
- תקציב משרדים
- קרן ניקיון
- ר. מקומיות פלסטיניות



פינוי ולא כיסוי - תקציב שש־שנתי (מדינת ישראל)
| אכיפה | טיפול בעבריינות | פינוי | תשתיות | סה"כ תקציב שנתי | |
|---|---|---|---|---|---|
| 2026 | ₪23M | ₪2M | ₪37M | ₪3M | ₪65M |
| 2027 | ₪22M | ₪2M | ₪38M | ₪7M | ₪69M |
| 2028 | ₪20M | ₪2M | ₪39M | ₪0M | ₪61M |
| 2029 | ₪18M | ₪1M | ₪0M | ₪0M | ₪19M |
| 2030 | ₪16M | ₪1M | ₪0M | ₪0M | ₪17M |
| 2031 | ₪15M | ₪0M | ₪0M | ₪0M | ₪15M |
| סה"כ לפרק | ₪114M | ₪8M | ₪113M | ₪9M | ₪245Mסך התקציב |
- סך התקציב
נספח 2: סביבה ועולם שלישי
עמודים 176–192
הקדמה
בפרק השני של הדו"ח – תסמונת עולם שלישי – הוצגה טענה כי הרשות הפלסטינית, אף שיש לה מאפיינים תרבותיים וגאופוליטיים ייחודיים, במהותה היא איננה ייחודית כלל ועיקר והיא משתייכת למשפחה רחבה של המדינות המתפתחות ומדינות אלה חולקות בעיות משותפות בתחומים רבים.
כדי להעמיק ולבסס את הטיעון יובא בסקירה שלהלן דיון בפירמידת מערך האינטרסים הסביבתיים בחברות מתפתחות, שנוסחה והוצגה בפרק שני, כפי שהיא משתקפת בשלוש מדינות שנבחרו לשמש מדינות ייחוס.
הדינמיקה של סוגיות סביבתיות במדינות מתפתחות: בחינת יחסי גומלין בין ממשל לציבור בירדן, בגאנה ובסרי לנקה מבוא: הדינמיקה הסביבתית במדינות מתפתחות – מסגרת הניתוח
מדינות מתפתחות ניצבות בפני אתגרים סביבתיים חמורים המואצים על ידי גורמים כמו קצב גידול האוכלוסין, תהליכי עיור בלתי מתוכננים ותלות מתמשכת במגזרים כלכליים מסורתיים, דוגמת חקלאות ותעשייה, אשר יוצרים זיהום ומכלים משאבי טבע.1 בירדן לדוגמה המחסור החמור במים מתעצם בשל גידול האוכלוסין וגל הפליטים.2 בגאנה העיר אקרה יוצרת יותר מ־3,000 טונות של פסולת ביום. המערכת העירונית אינה מסוגלת להתמודד עם היקף פסולת כזה, ולכן נגרמים סיכונים בריאותיים חמורים והצפות.1 בסרי לנקה הניצול הגובר של משאבי הטבע, כריתת היערות והזיהום העירוני, מאיימים על יציבות המערכות האקולוגיות.3
דו"ח זה נועד לעמוד על המאפיינים הדומים במדינות מתפתחות מתוך התמקדות בירדן, בגאנה ובסרי לנקה. מסגרת הניתוח בוחנת את יחסי הגומלין בין הציבור, הרשויות המקומיות, הממשל המרכזי ושחקנים בין־לאומיים. מטרת הניתוח היא לחשוף את קווי הדמיון הנוגעים לבעיות הסביבה מתוך הבנה שהתנאים הסביבתיים בכל מדינה – במובנם הרחב ביותר – בוודאי שונים זה מזה. הדו"ח מבוסס על ניתוח נתוני סקרים, דו"חות רשמיים, תחקירים עיתונאיים ומחקרים אקדמיים.
מושג מרכזי שייבחן בדו"ח הוא "ציניות סביבתית", הידוע בספרות בכינויו Greenwashing, הלבנה ירוקה. מושג זה נוגע לפער המוסדי־ מערכתי שבין הצהרות רשמיות על מחויבות סביבתית (כמו חקיקה מתקדמת או משיכת כספי סיוע בין־לאומי) ובין פרקטיקות בפועל של רשלנות, ניהול כושל, שחיתות או אדישות. פער זה משרת על פי רוב אינטרסים פוליטיים או אישיים, ובכך מנציח את הבעיה הסביבתית במקום לפתור אותה. הדו"ח ינתח כיצד מנגנון זה פועל בכל אחת מהמדינות ויראה שהציניות הסביבתית אינה רק תוצאה של כשלים אחדים אלא דפוס פעולה מערכתי.
פרק 1: קול העם – הדינמיקה המורכבת של תפיסת הציבור
התמודדות יעילה עם משברי סביבה תלויה תלות מכרעת במודעות הציבור, בנכונותו לקבל עליו אחריות ובאופן שבו הוא מפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות. בחינת תפיסת הציבור בשלוש המדינות חושפת דפוסים מורכבים, המדגימים כי הבעיה אינה בהכרח "חוסר אכפתיות" פשוט, אלא פער עמוק בין הכרה אישית בנזק ובין חוסר ידע וניתוק מהאחריות הקולקטיבית.
1.1 ירדן: פער ידע מובהק בצל הכרה בנזק האישי
הנתונים העולים מסקרים בירדן מציגים תמונה מבלבלת. סקר האקלים של EIB מצא כי 81% מהירדנים חשים ששינויי האקלים כבר משפיעים על חיי היום־יום שלהם, ו־55% טוענים כי הנזק לסביבה כבר פגע בהכנסתם או במקור פרנסתם.10 נתונים אלו מציגים ציבור שמכיר בהשלכות הקיומיות והכלכליות של המשבר. עם זאת סקר מקומי של NAMA חשף נתון מדהים: 46% מהציבור הירדני מעולם לא שמע על המושג "שינויי אקלים".11
הפער הניכר בין שני הסקרים מדגיש כי הציבור הירדני חש את ההשפעות הישירות של בעיות סביבה, כמו בצורת חמורה ואירועי מזג אוויר קיצוניים, אך אינו מחזיק במסגרת קוגניטיבית או בטרמינולוגיה הנדרשת כדי להבין את הגורמים הבסיסיים או לדרוש פתרונות ממוקדים. מצב זה יוצר תלות מוחלטת של הציבור בממשל ובגורמים בין־לאומיים לפתרון הבעיה. סקר NAMA מראה כי רק 6% מהמשיבים רואים באחריות האישית את הגורם העיקרי לטיפול בבעיה, ואילו 37% מפנים את האחריות לממשלה, ו־17% – לארגונים בין־לאומיים.11 הציבור הירדני אינו אדיש, הוא פשוט אינו יודע כיצד להפוך את תחושת הפגיעות האישית לפעולה אזרחית יעילה. ניתוח זה מוביל למסקנה שההכרה בנזק האישי אינה מתורגמת לקבלת אחריות אישית, וזה משחרר את הממשל המרכזי מלחץ ציבורי ניכר ליזום פעולה אפקטיבי לפתרון בעיות הסביבה.
1.2 גאנה: קריאה לפעולה ממשלתית בצל חלוקת אחריות מורכבת
בגאנה תפיסת הציבור בעלת אופי שונה. סקר Afrobarometer מצא כי שישה מעשרה גנאים (60%) המודעים לשינויי אקלים מרגישים שהם הופכים את חייהם לגרועים יותר.12 הציבור הגנאי מודע יותר למושג ורואה בעצמו שותף באחריות: 42% סבורים שהאזרחים הם האחראים העיקריים למאבק בשינויי אקלים, לצד 43% המפנים את האחריות לממשלה.12 כמו כן 77% מהמשיבים מאמינים כי אזרחים יכולים לעזור בריסון שינויי האקלים, אולם 87% מהם מאמינים כי הממשלה חייבת לנקוט פעולה מיידית גם במחיר פגיעה בכלכלה או אובדן מקומות עבודה.12
הסקר חושף רמה גבוהה של תסכול ואכזבה מביצועי הממשלה: 53% מהגנאים מדרגים את ביצועי הממשלה בטיפול בשינויי אקלים "גרועים למדי" או "גרועים מאוד".12 הדבר מראה שהציבור רוצה ומוכן לשתף פעולה, אך חוסר האמון בממשל ובחוסר יכולתו להוביל פעולה אפקטיבית מערער את נכונותם לפעול פעולה עצמאית. מעגל קסמים שלילי זה נוצר כאשר הציבור ממתין לפעולה ממשלתית, והממשלה מנגד מתרצת את חוסר פעולתה בהיעדר תמיכה ציבורית מספקת. כך מונצח הקיפאון.
1.3 סרי לנקה: מאבק על סדר עדיפויות בין כלכלה לסביבה
בסרי לנקה יחס הציבור לסוגיות סביבה מושפע מאוד מן המשבר הכלכלי החמור במדינה. סקר שנערך ב־2024 מצא כי אף ש־80% מהמצביעים מושפעים מעמדת מפלגה בנושאי אקלים, נושאים כלכליים ונושאים חברתיים עדיין עומדים בראש סדר העדיפויות.13 המשבר הכלכלי הפך את שינויי האקלים לאיום ישיר על רווחתם הכלכלית של אזרחי סרי לנקה. לדוגמה, הבנק העולמי מעריך כי הפסדים שנתיים ממוצעים עקב הצפות עומדים על כ־800 מיליון דולר, שווה ערך ל־1% מהתמ"ג של המדינה.14
המודעות הציבורית לנושאים סביבתיים גבוהה, אך ההבנה של פתרונות באמצעות מדיניות אינה אחידה. יוזמות בתחום האנרגייה המתחדשת זוכות להכרה נרחבת, אך מושגים כמו "צדק סביבתי" או "שיתופי פעולה בין־לאומיים" נותרים לא־ברורים לרוב הציבור.13 חוסר ידע זה, עם חשיפה נרחבת למידע שגוי (65% מהמשתתפים בסקר דיווחו שנתקלו במידע כזה), הופכים את הציבור לפגיע לתעמולה פוליטית פופוליסטית, המעדיפה פיתוח כלכלי קצר טווח על פני קיימות ארוכת טווח. האזרחים נאלצים לבחור בין פתרון לבעיה קיומית מיידית ובין התמודדות עם משבר ארוך טווח, ואילוץ זה הוא חסם של ממש בפני פעולה סביבתית אפקטיבית.
| השוואה רוחבית של תפיסת הציבור בענייני סביבה | ירדן | גאנה | סרי לנקה |
|---|---|---|---|
| מודעות כללית | נמוכה למושג "שינויי אקלים" (46% לא שמעו) | בינונית־גבוהה למושג | גבוהה אך לא אחידה |
| הכרה בפגיעה האישית | גבוהה מאוד (81% חשים שהחיים מושפעים מענייני סביבה; 55% חשים פגיעה כלכלית) | גבוהה (60% חשים שהחיים נעשים גרועים יותר) | גבוהה (הפסדים כלכליים ישירים עקב אסונות) |
| תפיסת אחריות | בעיקר מיוחסת לממשלה (37%) ולארגונים בין־ לאומיים (17%); רק 6% מיוחסת לאזרחים | שוויון יחסי בין ממשלה (43%) לאזרחים (42%) | מושפעת מסדר העדיפויות הכלכלי |
| מוטיבציה לפעולה | נמוכה מאוד, חוסר תרגום להשקעה אישית | גבוהה, אך מותנית בפעולה ממשלתית | מותנית בפתרונות כלכליים מקומיים |
| השפעת המצב הכלכלי | ישירה (55% חשים פגיעה בהכנסה) | ישירה (קשורה בביצועי הממשלה) | מכרעת (נושאים כלכליים גוברים על נושאים סביבתיים) |
פרק 2: הרשויות המקומיות – בין הפטיש לסדן
השלטון המקומי הוא חזית ההתמודדות עם בעיות סביבה, במיוחד בתחומי ניהול הפסולת והתברואה. בירדן, בגאנה ובסרי לנקה ביצועי הרשויות המקומיות חושפים דפוס עקבי של כישלון, הנובע בעיקר מחוסר יכולת כלכלית, מהיעדר רצון פוליטי ומהיעדר אחריות.
2.1 ירדן: מבנה מבוזר על סמך מימון כושל
מערך ניהול הפסולת בירדן מפוצל בין גופים רבים, ובראשם משרד הִמִנהל המקומי (MOLA) ומשרד הסביבה (MoEnv).15 הפיצול הזה יוצר מורכבות בירוקרטית: MOLA אחראי לתכנון ולהשקעה בתשתיות, ואילו MoEnv מופקד על פיתוח מדיניות ורגולציה.15 המציאות בשטח מצביעה על חוסר יכולת בסיסי: על פי דו"ח משנת 2012, לא הייתה אסטרטגיה לאומית ספציפית לניהול פסולת, ולרשויות המקומיות לא היו די תקציבים או תשתית מודרנית. מצב זה הוביל להטמנה בלתי מבוקרת של רוב הפסולת.16
היעדר אסטרטגיה לאומית ומימון מספק יוצרים כאוס המוסתר מאחורי מורכבות בירוקרטית. ריבוי הגופים והחקיקה החופפת והסותרת, שקיימת גם ברמה הלאומית,2 יוצר פיצול אחריות: כל גוף יכול לגלגל את האחריות לכשלים על גורם אחר. לדוגמה, את הפרויקטים התשתיתיים גדולים, כמו מטמנת אל־ע'באווי או מיזם הביומתנציה75 ברוסייפה מממנים גופים בין־לאומיים, כמו הבנק העולמי, UNDP וממשלת דנמרק,16 עדות לחוסר יכולתן של הרשויות המקומיות, וייתכן שגם לחוסר עניינן לשאת בעול הכספי בכוחות עצמן. מצב זה מאפשר קיום מצג שווא של פעילות, אך בפועל מנציח את הכשלים הבסיסיים ומאפשר את התמשכות המצב.
2.2 גאנה: עיור חסר מענה ואכיפה רפויה
בגאנה בעיית הפסולת נובעת במידה רבה מקצב העיור והגידול המהיר באוכלוסייה, בפרט באקרה, שבה נוצרות יותר מ־3,000 טונות פסולת ביום.1 הבעיה הבסיסית היא שמערכות ניהול הפסולת אינן מסוגלות להתמודד עם קצב זה. כ־600 טונות של פסולת נותרות ללא איסוף מדי יום באקרה וסותמות את מערכות הניקוז, ובגללן יש הצפות עונתיות והתפרצות מחלות.4
הכשלים אינם רק תשתיתיים או תקציביים. דו"חות שונים מציינים כי "חוסר רצון פוליטי" של הרשויות המקומיות לאכוף חוקי עזר ותקנות תברואה.4 מטמנת Kpong, לדוגמה, תוכננה לשרת את צורכי העיר 25 שנים, אך התמלאה עד אפס מקום בתוך שלוש שנים בלבד עקב ניהול כושל והזרמת פסולת בכמות גבוהה פי שישה מהקיבולת של המטמנה.5 כשלים אלו, עם חוסר מודעות ציבורית מספקת, מנציחים תרבות של הזנחה סביבתית. הרשויות המקומיות כלואות בין הלחץ לגדול ולהתפתח ובין חוסר יכולתן וחוסר רצונן לנהל את תוצאות הגידול הזה ניהול בר קיימא.
2.3 סרי לנקה: המקרה הטרגי של מיתוטאמולה, שיא הרשלנות המקומית
המקרה של קריסת הר הפסולת במיתוטאמולה בשנת 2017 הוא הדוגמה הקיצונית ביותר לכישלון הממשל המקומי. האסון, שנהרגו בו 32 בני אדם, נגרם לאחר עשורים של הטמנת פסולת על אדמת ביצה טבעית.3 חקירה שנערכה לאחר האסון מצאה כי המועצה העירונית של קולומבו (CMC) הייתה האחראית הבלעדית לאסון, כי המשיכה להטמין פסולת באתר למרות צו של בית משפט שניתן ב־2009. 19
האסון לא היה בלתי צפוי. תושבי האזור התלוננו שנים על הריח, על ההצפות ועל הסכנה המבנית.20 המקרה חושף כי הכשל אינו נובע מחוסר יכולת או מחוסר ידע אלא מחוסר רצון ומחוסר אכיפה מוחלט. העובדה שהנציב העירוני שהואשם ברשלנות פוטר מתפקידו ולאחר מכן הוחזר, מהווה עדות מובהקת להיעדר מוחלט של אחריותיות.20 מקרה מיתוטאמולה מסמל כי גם כאשר קיימת מערכת רגולטורית מפורטת וצווי בית משפט, הרשויות המקומיות יכולות לפעול מתוך רשלנות והזנחה ממוסדת, כאשר הדין והחוק אינם נאכפים.
פרק 3: ממשל המרכזי – אדישות מוסדית?
התפיסה "אם לציבור לא אכפת – למה שיהיה לי אכפת?" היא על פי רוב נימוק שטחי למדיניות ממשלתית שאינה נותנת עדיפות לנושאים סביבתיים. הממשל המרכזי מציג לעיתים קרובות תמונה מורכבת של פעילות ורגולציה שמטרתה לשרת אינטרסים פוליטיים ובין־לאומיים, אך בפועל מתקשה להתמודד עם אתגרים אמיתיים.
3.1 ירדן: חקיקה מורכבת שמתקשה להתאים למציאות
ירדן השקיעה מאמצים רבים בפיתוח מסגרת משפטית ומוסדית לטיפול בבעיות סביבתיות. המדינה חתומה על הסכמים בין־לאומיים ופיתחה חוקים כמו החוק להגנת הסביבה ותוכניות לאומיות כמו "תוכנית הצמיחה הירוקה הלאומית".2 ואולם ממחקרים עולה שיש סתירות וחפיפות בין החוקים המקשים על אכיפתם ומאפשרים עיכובים בתהליכים משפטיים.2 הממשל המרכזי מנצל את המורכבות הזו כדי להציג חזות של מדינה מתקדמת מבחינה סביבתית, אך במציאות החוקים אינם נאכפים ביעילות, במיוחד כאשר מדובר בגורמים רבי עוצמה כמו תעשיית הכרייה.17 במילים אחרות, הממשלה המרכזית יכולה להצטייר כמטפלת בבעיה, אך מנגנוני הפיקוח והאכיפה חלשים. הדבר יוצר אדישות מכוונת, והיא מוסווית מאחורי בירוקרטיה מסובכת.
3.2 גאנה: מבנים רגולטוריים חזקים אך חסרי שיניים
בגאנה יש מסגרת מוסדית ומשפטית מפותחת שנועדה לטפל בבעיות סביבה. המדינה הקימה את הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) בשנת 1994 ואת הרשות החדשה להגנת הסביבה, שתפקידה לרכז את החקיקה הקיימת.23 למרות זאת האכיפה בפועל לוקה בחסר. דוגמאות בולטות לכך הן כריית זהב לא חוקית (galamsey) וכריית חול, הנמשכות למרות קיומן של תקנות בשל "תמריצים כלכליים ומנגנוני אכיפה חלשים".25 הבעיה מחריפה בשל מורכבות פנימית, שבה המנדטים של גופים שונים חופפים וסותרים, מה שמונע מהם לפעול ביעילות.26 הממשל המרכזי בגאנה יצר תשתית מוסדית מרשימה, אך הפוליטיקה הפנימית, השחיתות והיעדר אכיפה חזקה מונעים ממנה להגשים את ייעודה, ובכך הממשל מפגין חוסר רצון אמיתי לטפל בבעיות מן השורש.
3.3 סרי לנקה: פער בין חקיקה מתקדמת לרשלנות ממוסדת
סרי לנקה מחזיקה במסגרת חוקית מתקדמת להגנת הסביבה מאז 1980. 27 החקיקה כוללת תקנות מפורטות לניהול פסולת, זיהום מים ואוויר, ואפילו איסורים על שימוש במוצרי פלסטיק מסוימים.27 עם זאת אסון מיתוטאמולה חשף פער דרמטי בין החוקים הקיימים ובין יישומם. דו"ח מבקר המדינה מצא שהמועצה העירונית של קולומבו המשיכה להטמין פסולת במקום שמונה שנים למרות צו בית משפט מפורש שקבע אחרת.19 המקרה מראה כי הרשלנות התרחשה לא בהיעדר חקיקה אלא במודע לה ובניגוד ישיר אליה. חוסר ההצלחה או חוסר הרצון של הממשל המרכזי ושל מנגנוניו לאכוף את החוק על הרשות המקומית מצביעה על כישלון ממוסד של מערך האכיפה. במצב כזה הממשלה המרכזית יוצרת תשתית חוקית כדי להצטייר מחויבת לסביבה, אך נמנעת מלהשקיע את המשאבים הפוליטיים הנדרשים כדי להבטיח את יישום החוקים.
פרק 4: ציניות סביבתית – ניצול כספי סיוע בין־לאומי ורטוריקה פוליטית
הביטוי הבוטה ביותר של ה"ציניות הסביבתית" הוא הסטת כספים בין־לאומיים המיועדים למטרות סביבה לצרכים פוליטיים או אישיים. ניתוח המקרים בירדן, בגאנה ובסרי לנקה מראה כיצד מנגנון זה פועל במישרין ובעקיפין ומערער את מאמצי ההתמודדות עם המשבר הסביבתי.
4.1 ירדן: הפיכה של משאבים פוליטיים וכלכליים לנכסים אישיים
תחקיר "מסמכי פנדורה" של ICIJ חשף כי המלך עבדאללה השני רכש 14 נכסי יוקרה ששווים יותר מ־106 מיליון דולר באמצעות חברות קש. הדבר התרחש בתקופה שירדן, אחת המדינות העניות באזור, הסובלת ממחסור חמור במים, הייתה תלויה באופן קריטי בסיוע חוץ.7 ב־2020 לבדה העבירה ארצות הברית לירדן סיוע של יותר מ־1.5 מיליארד דולר, והאיחוד האירופי סיפק יותר מ־218 מיליון דולר כדי לסייע למדינה להתמודד עם משבר הקורונה.7 יועציו של המלך טענו כי המעשים אינם בלתי חוקיים וכי העושר שלו בא ממקורות פרטיים, אך מומחים ציינו כי חשיפת המידע הייתה עלולה "להרגיז תורמים מערביים".7
מקרה זה מייצג את הציניות הסביבתית במובנה הרחב: בזמן שהמדינה מציגה עצמה כקורבן אקלימי וכלכלי הדורש סיוע, האליטה הפוליטית הבכירה מנצלת את התשתיות הפיננסיות העולמיות כדי להסתיר את עושרה. זוהי ציניות כפולה: כלפי הציבור הירדני, הסובל ממחסור במשאבים ומשחיתות, וכלפי הקהילה הבין־לאומית, המסייעת בנדיבות מתוך אמונה שהכספים משרתים את מטרות הפיתוח והקיימות. דו"חות ביקורת של USAID על תוכנית הסיוע בתחום המים בירדן אף הראו שינויים תקציביים דרמטיים והיעדר תוכניות ניהול ביצועים למעקב אחר יעדים.30
4.2 גאנה: שחיתות פוליטית בחזית המאבק הסביבתי
בגאנה פרשת שרת התברואה ומשאבי המים לשעבר, ססיליה דאפה, היא דוגמה ישירה לציניות סביבתית.9 השרה, שהייתה אמורה להוביל את המאבק הממשלתי בניהול הפסולת ובאתגרי התברואה החמורים של המדינה,1 נחקרה לאחר שנמצאו בביתה מיליוני דולרים ויורו במזומן.9 המקרה הזה מחדד את הקשר הישיר בין המצג הפוליטי של דאגה לסביבה ובין השחיתות הממוסדת שמונעת התקדמות אמיתית. השרה, שהייתה אמונה על מגזר הסובל מחוסר תקציבים כרוני, צברה הון אישי רב.9
השחיתות הופכת את הכשל המערכתי לרווחי לאליטות הפוליטיות. הכישלון של מערך ניהול הפסולת אינו מקרי אלא משמש כר פורה לניצול תקציבים ציבוריים ובין־לאומיים. התופעה מחלישה את המוסדות ומונעת מהם למלא את תפקידם,8 ובכך יוצרת מעגל קסמים: חוסר פעולה מעמיק את הבעיה הסביבתית, העמקת הבעיה מגבירה את הצורך בסיוע, הסיוע יוצר עוד הזדמנויות לשחיתות.
4.3 סרי לנקה: ניהול כושל של כספי אקלים ושחיתות תאגידית
גם בסרי לנקה יש דפוסים של ציניות סביבתית הנובעים מניהול כושל של כספי אקלים ומשחיתות בהקצאת מיזמים סביבתיים. דו"ח ביקורת על Sri Lanka Climate Fund) SLCF( לשנת 2021 חשף כשלים חמורים, כולל הגשת דו"חות כספיים באיחור של עשרים חודשים, היקף ביקורת מוגבל ואי־צירוף נכסים מרכזיים.31 ליקויים אלו מגבילים את יכולת הפיקוח על הקרן, המנהלת מיזמים וגיוסי מימון מגופים בין־לאומיים כמו קרן הסביבה העולמית )GEF) ו־UNDP.32
נוסף על כך דו"חות אחרים מצביעים על קיומה של שחיתות ישירה: חוזים למיזמים של אנרגייה מתחדשת ניתנים לבדיקה "בשל עלויות מנופחות ותהליכי הענקה מפוקפקים".33 דו"חות של בנוגע GEF למיזמים המיושמים על ידי UNDP בסרי לנקה ציינו גם הם כי יש צורך "לפעול ליישום המלא של תקנים פיננסיים מינימליים".34 הדבר מעיד שהניהול הכושל אינו מוגבל רק לגופים מקומיים אלא משפיע גם על האופן שבו ארגונים בין־לאומיים מנהלים פרויקטים במדינה.
| ניצול כספים ומשאבים סביבתיים: מקרים בולטים | ירדן | גאנה | סרי לנקה |
|---|---|---|---|
| הגורם או המנגנון המעורב | המלך עבדאללה השני ויועציו | ססיליה דאפה, לשעבר שרת התברואה | Sri Lanka Climate Fund ופקידים שמעניקים חוזים |
| מהות המקרה | רכישת נכסי יוקרה בשווי של יותר מ־106 מיליון דולר דרך חברות קש בזמן תלות בסיוע | גילוי מיליוני דולרים במזומן בביתה בזמן כשלים מתמשכים במשרדה | ניהול כושל של קרן אקלים ממשלתית (איחור של עשרים חודשים בהגשת דו"חות); שחיתות בהענקת חוזי אנרגייה מתחדשת |
| ההשלכות וההקשר | מערער את הלגיטימיות של המדינה כ"קורבן" של משבר האקלים ופוגע באמון התורמים המערביים | מעגל קסמים של שחיתות, כשל תפקודי של משרד ממשלתי ופגיעה באמון הציבור | יוצר חוסר שקיפות, פוגע ביכולת המדינה לממש את יעדיה הסביבתיים ומעכב מיזמים חיוניים |
סיכום – דומה ושונה
בנספח זה הראינו כי האתגרים הסביבתיים בירדן, בגאנה ובסרי לנקה אינם נובעים רק מחוסר מודעות ציבורית או מהיעדר משאבים, אלא משרשרת של כשלים מערכתיים המזינים זה את זה. אדישות הציבור מדומה: היא נובעת מחוסר ידע, מתסכול ומצורך קיומי מיידי, ולאו דווקא מחוסר דאגה בסיסי. הרשויות המקומיות והממשל המרכזי מציגים חזות של מחויבות באמצעות חקיקה ומוסדות, אך אלו לרוב ריקים מתוכן ואינם נאכפים ביעילות, לעיתים קרובות בשל חוסר רצון פוליטי.2 שיאה של התופעה הוא ה"ציניות הסביבתית", שבה האליטות הפוליטיות מנצלות את המצג ואת כספי הסיוע הבין־לאומי לרווח אישי ופוליטי, ובכך מנציחות את הכשלים ומחלישות את המוסדות הציבוריים.7
במהותו המצב ברשות הפלסטינית אינו שונה, אם כי מסך העשן שמאחוריו מסתתרת כל מדינה מתפתחת – השפה, הנסיבות והטיעונים – לעולם יהיו שונים, שכן כל מדינה או ישות מתפתחת משתמשת במה שמועיל לקדם את האינטרסים שלה באופן הטוב ביותר עבורה. שמיכת הטיעונים העבה שהרשות הפלסטינית משתמשת בה כדי לכסות את מי שהיא למעשה היא כמובן הסכסוך הישראלי־פלסטיני. כבר ראינו בגוף הדו"ח שזאת אכן שמיכה עבה ויעילה מאוד: הפלסטינים הם שיאני העולם בגיוס תמיכה כספית בין־לאומית לנפש. ואולם מתחת לשמיכה מסתתרת ישות מסוג מסוים מאוד, לא ייחודית כל כך, וחשיפת מהותה היא הכרח אם ברצוננו לפתור את בעיות הסביבה באמת. ההנחה שריבונות פלסטינית תוביל לפריצת דרך בטיפול בבעיות סביבה היא נאיבית במקרה הטוב, ומוטה פוליטית או צינית במקרה הרע. ובכל מקרה הנחה זו מתעלמת מן הפרטים – ההתנהלות הפלסטינית דה־פאקטו בכל הנוגע לטיפול בנושאי סביבה, ומן המבט הרחב – היות הרשות הפלסטינית חלק מן העולם המתפתח ומשלל מורכבויותיו. חזרה על הטענה שהסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא הסיבה המרכזית, אם לא היחידה, לכל בעיות הסביבה של הרשות הפלסטינית, לא תהפוך אותה לאמת. וגרוע מכך, חזרה זו משתיקה כל דיון רציני בפתרונות אמיתיים, כיוון שהיא אינה מתעמתת עם תרבות הסביבה הפלסטינית, ומתעלמת לחלוטין מסוגיית הסביבה בעולם המתפתח.
נספח 2: מקורות
- 1"Ghana's Battle with Municipal Solid Waste: Challenges and Solutions": https://nexusbiofuel.com/blog/ghana-s-battle-with-municipal-solid-waste--challenges-and-solutions
- 2"The Legal Framework for Environmental Protection in the Hashemite Kingdom of Jordan": https://ccsenet.org/journal/index.php/jpl/article/download/39769/22056
- 3"Decades to Accumulate Seconds to fall a Case Study on Meethotamulla Garbage Dump Collapse in Sri Lanka", ResearchGate: https://www.researchgate.net/publication/333692073_Decades_to_Accumulate_Seconds_to_fall_A_Case_Study_on_Meethotamulla_Garbage_Dump_Collapse_in_Sri_Lanka/fulltext/5cffba804585157d15a2777b/Decades-to-Accumulate-Seconds-to-fall-A-Case-Study-on-Meethotamulla-Garbage-Dump-Collapse-in-Sri-Lanka.pdf
- 4"Waste Management Challenge in Ghana Projects for Good": https://www.ube.ac.uk/wp-content/uploads/2020/07/Kwasi-Appiah-Asamoah.pdf
- 5"Ghana's Waste Management Crisis: A Growing Threat to Public Health and Environment": https://ghscientifci .com/ghanas-wastemanagement-crisis-a-growing-threat-to-public-health-andenvironment/
- 6State of the Environment Report, Sri Lanka, |RRC.AP: https://www.rrcap.ait.ac.th/Publications/State%20of%20the%20Environment%20report,%20 Sri%20Lanka.pdf
- 7"While Foreign Aid Poured in, Jordan's King Abdullah funnelled $100 ...": https://www.icij.org/investigations/pandora-papers/jordan-king-abdullah-luxury-property/
- 8"Beyond Reaction: A Systematic Approach to Combating Corruption and Mismanagement in Ghana": https://www.modernghana.com/news/1389599/beyond-reaction-a-systematic-approach-to-combatin.html
- 9"DATA STORIES: Corruption in Ghana: The Cecilia Dapaah Case", BridgeGap: https://corruptiondata.eu/corruption-in-ghana-the-cecilia-dapaah-case/
- 10"EIB Climate Survey: 81% of Jordanian Respondents Say Climate ...": https://www.eib.org/en/press/all/2023-008-81-of-jordanian-respondents-say-climate-change-is-already-affecting-their-everyday-life
- 11"Survey Gauges 'Jordanians' Knowledge, Attitudes, Behaviour' on ...": https://jordantimes.com/news/local/survey-gauges-%E2%80%98jordanians%E2%80%99-knowledge-attitudes-behaviour%E2%80%99-climate-change
- 12"Ghanaians Say Climate Change is Making Life Worse, Needs Urgent ...": https://www.afrobarometer.org/articles/ghanaians-say-climate-change-is-making-life-worse-needs-urgent-action-by-government-and-citizens/
- 13"Sri Lanka's 2024 Elections: Voters Demand Clear Climate Policies Amid Rising Misinformation and Economic Concerns says CFC Survey": https://climatefactchecks.org/sri-lankas-2024-elections-voters-demand-clear-climate-policies-amid-rising-misinformation-and-economic-concerns-says-cfc-survey/
- 14"Climate Risk Assessment in Sri Lanka's Western Province Finds Signifci ant Financial and Political Risks Related to Climate Change", Commonwealth Secretariat: https://thecommonwealth.org/news/climate-risk-assessment-sri-lankas-western-province-fni dssignifci ant-fni ancial-and-political
- 15"Solid Waste Governance", COPMENA: https://copmena.com/solid-waste-governance/
- 16"Solid Waste Management in Jordan", EcoMENA: https://www.ecomena.org/swm-jordan/
- 17"The Role of the Law in Prompting Environmental Stewardship for Farms Located Near Phosphate Mines", MDPI, https://www.mdpi.com/2071-1050/16/3/1140
- 18May, 2017 GEOTECHNICAL ASSESSMENT ON THE FAILURE AT MEETHOTAMULLA WASTE FILL: https://www.nbro.gov.lk/images/2016_pdf/Final-Report-of-Meethotamulla-to-Megapolis-PDF.pdf
- 19"2017 Meethotamulla Landslide", Wikipedia: https://en.wikipedia.org/wiki/2017_Meethotamulla_landslide
- 20Craig MacDonald, "A Preventable Tragedy: The Meethotamulla Garbage Landslide": https://medium.com/@craig.david.macdonald/a-preventable-tragedy-the-meethotamulla-garbage-landslide-6635a9b5dd38
- 21"Protect the Environment", Minister of Environment: https://moenv.gov.jo/EN/Pages/Protect_the_Environment
- 22"National Environment Strategy for Jordan - A Resource Book of Information and Guidelines for Action", FAOLEX: https://www.fao.org/faolex/results/details/ar/c/LEX-FAOC145356/
- 23"Highlights of Ghana's New Environmental Protection Act", Afriwise: https://www.afriwise.com/blog/highlights-of-ghanas-new-environmental-protection-act
- 24"Environmental Protection Agency (Ghana)", Wikipedia: https://en.wikipedia.org/wiki/Environmental_Protection_Agency_(Ghana)
- 25"Addressing Environmental Challenges: Does Ghana have Comprehensive Intervention Policies?": https://www.ghanaweb.com/GhanaHomePage/features/Addressing-Environmental-Challenges-Does-Ghana-have-comprehensive-intervention-policies-1994276
- 26"Pollution / Ghana", Interactive Country Fiches: https://dicf.unepgrid.ch/ghana/pollution
- 27"Acts & Regulations", Central Environmental Authority: https://www.cea.lk/web/en/acts-regulations
- 28Act No. 47 of 1980, Central Environmental Authority: https://www.cea.lk/web/images/pdf/acts/act47-80.pdf
- 29"Public Awareness Campaign on Plastic Waste Management Was Offci ially Launched": http://www.sacep.org/past-events/Public_Awareness_Campaign
- 30Audit of USAID/Jordan's Design For Sustainability In Its Water Resources Program, https://oig.usaid.gov/sites/default/flies/2018-06/6-278-12-002-p.pdf
- 31https://www. .31 :
Sri Lanka Climate Fund (Pvt.) Limited, parliament.lk/uploads/documents/paperspresented/1742559536001619. pdf - 32Sri Lanka Climate Fund (Pvt) Ltd., the Ministry of Environment, https://www.env.gov.lk/web/index.php/en/sri-lanka-climate-fund
- 33"Corruption and Climate Change: The Silent Saboteur of Our Planet's Future", The Island.lk: https://island.lk/corruption-and-climate-change-the-silent-saboteur-of-our-planets-future/
- 34Undp Third Party Review, GEF: https://www.thegef.org/sites/default/flies/2021-11/EN_GEF.C.61.04_UNDP_Third_Party_Review.pdf
- 35"From Sri Lanka to South Africa: How two schools adopt green practices", UNESCO: https://www.unesco.org/en/articles/sri-lanka-south-africa-how-two-schools-adopt-green-practices
מזה שנים ארוכות שהשמאל והימין הישראלים מתקוטטים בדבר ההזנחה הסביבתית ביהודה ושומרון - במי תלויה האשמה? האם מדינת ישראל "הכובשת" או שמא לפנינו "טרור סביבתי" בחסות הרשות הפלסטינית. מוזר ככול שישמע הדבר - האשמות הוטחו למכביר, אך לא רבים שאלו מי האחראי למצב.
"משבר הפסולת ביהודה ושומרון איננו סניף של הסכסוך הישראלי– פלסטיני אלא ביטוי מובהק לדפוסים הקיימים במדינות העולם המתפתח שהרשות הפלסטינית היא חלק ממנו: תרבות סביבתית קלוקלת, כשלי משילות ושחיתות מבנית. בעיה זו פוגעת בראש ובראשונה בתושבים הפלסטינים עצמם, אך גם חוצה גבולות ומשפיעה על אזרחי ישראל ועל המערכת האקולוגית כולה."
(מתוך הדו"ח)
שנת מחקר מאומצת בשדה ובדסק אפשרה לנו לגבש ולהציג את הדו"ח שאתם מחזיקים בידיכם, ואנו מקוים שיפוגג במעט את מסך עשן הפסולת המיתמר מעל יהודה ושומרון.
"למעט עמותת ירוק עכשיו שמרכז פעילותה ביו"ש, ארגוני סביבה אחרים ממעטים לעסוק בזיהומים סביבתיים החוצים את הקו הירוק בשל קשיי הנגישות לשטחי יו"ש ועזה."
(מבקר המדינה - 2017)
ירוק עכשיו (ע"ר) - 2008 offci e.greennow@gmail.com
תודות
למי שתרמו לדו"ח ידע, נתונים, תובנות והערות:
גלעד בן־ארי – איגוד ערים לאכ"ס שומרון
ד"ר נעמה אברמוב – איגוד ערים לאכ"ס יהודה
עמיחי רחמים – יו"ר איגוד ערים לאכ"ס שומרון
מתן פלג
איצ'ה מאיר – לשעבר מנכ"ל איגוד ערים לאכ"ס שומרון
רכזי השטח של המועצות האזוריות והמקומיות ביהודה ושומרון
תנועת רגבים



















































































































































































































































